שופטי בג"ץ, אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין, דחו עתירה שהוגשה נגד משטרת ישראל, בדרישה שזו תכיר בתעודות "השכלה תורנית גבוהה" של הרבנות הראשית כתעודות אקדמיות.
המדובר בתעודות אשר הוענקו על ידי הרבנות הראשית לישראל בין השנים 1999-2003, ואשר היו אמורות להעיד לכאורה על היקף לימודים מסויים ועל עמידה בחלק מהמבחנים לקבלת כושר לרבנות, אולם חקירת משטרה העלתה כי התעודות אשר ניתנו לשוטרים לאחר לימודים בקבוצת מוסדות אשר הוקמה במיוחד לצורך לימודי אנשי כוחות הביטחון לתעודה שכזו, נתנו על אף שהלומדים לא עמדו בתנאים, ואף הוגשו כתבי אישום כנגד עשרה מהמעורבים בפרשה.
המשטרה החליטה בעקבות חשיפת הנתונים, כי לא תכיר בתעודות אלו לצורך מתן הטבות שכר המוקנות לבעלי תואר אקדמי, ואף דרשה מהשוטרים אשר קיבלו הטבות בגין התעודות להשיב את הכסף לקופת המשטרה.
בעקבות החלטה זו עתרו קבוצה גדולה של שוטרים אשר ביקשו וקיבלו הכרה בתעודות, תוך שהם מציינים כי העובדות בנוגע להיקף לימודיהם בפועל היו ידועות הן למשטרה והן לרבנות הראשית לישראל, וכי פעלו בתום לב, בניקיון כפיים ובשקיפות מלאה בענין היקף וטיב לימודיהם.
לטענתם, לא היה להם חלק ביצירת מצג שווא כלפי רשויות המשטרה, לא היתה להם כל כוונת מרמה, והם עצמם לא העבירו מסמכים מזויפים למשטרה. התעודות המעידות כי משך לימודיהם היה חמש שנים הועברו ישירות מן המכללות אל המשטרה ואל הרבנות הראשית, בלא שלהם היה חלק בכך.
המדינה טענה מנגד, כי ההחלטות הפרטניות שהמשטרה קיבלה בעניינם של השוטרים הינן סבירות ומידתיות על פניהן, ונתקבלו על בסיס תשתית עובדתית ברורה ומשכנעת ברמת הראיות המינהליות, ולאחר שלכל שוטר ושוטר ניתנה הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיו ולהתייחס לחומר החקירה שנאסף בעניינו.
השופטים דחו כאמור את העתירה, תוך שהם מציינים כי "ככל שהתברר שההכרה בזכאות השוטרים לקבל הטבות שכר אינה מתיישבת עם התנאים והדרישות על פי נוהלי המשטרה, כי אז לא רק שהגורם המוסמך רשאי לבטל את ההכרה שניתנה, אלא שחובה עליו לעשות כן, כגוף ציבורי, הפועל מכח הדין, האחראי ליישום מדיניותו על פי הדין. שאם לא כן, התוצאה היא כי כספי ציבור ימשיכו להשתלם למי שאינם זכאים לכך, וזו פעולה שאין להתירה".
השופט רובינשטיין אף הוסיף וציין, כי "התופעות שנגלו כאן גורמות עצב רב למי שמשטרת ישראל יקרה לו כגורם חיוני במדינה, ולהבדיל תורת ישראל יקרה לו בהיותה סממן הצופן הגנטי של עם ישראל, כדברי רב סעדיה גאון (המאה העשירית) "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".