המחנה הלאומי מתעשת: רק השבוע, לאחר יותר מרבע מאה שנות שלטון של המחנה הלאומי בישראל, הפנים סוף סוף הליכוד, המפלגה הראשית במחנה הלאומי, את העובדה שלא היתה נהירה לו עד כה - שהוא מחזיק בהגה השלטון. סוף סוף, לאחר כל כך הרבה שנים, קיעקע הליכוד את האימרה החבוטה כל כך והנכונה כל כך שהיתה תקפה עד השבוע: הימין יודע לנצח בבחירות אבל אינו יודע לשלוט.

השבוע החל הימין להעביר שורה של חוקים שיעשו סדר באנארכיה שהשליט במדינה השמאל במדינה, שאין לה אח ורע במתוקנות שבמדינות. רק בישראל מותר לממשלות זרות (ובדרך כלל עויינות) להזרים מיליונים למימון חתירתם של ארגונים אנטי לאומיים ואנטי ממשלתיים, תחת אושיות המדינה, וכל זאת כדי להטות את הכרעתו הדמוקרטית של הבוחר הישראלי כפי שבאה לידי ביטוי בקלפי.

האם ארה"ב, למשל, היתה מבליגה, אילו מדינה כלשהי הזרימה כספים לארגונים שנועדו למוטטה, בשליחות אל קעידה או הקומוניזם הבינלאומי? האם יש מדינה שפויה בעולם שמאפשרת לארגונים קיקיוניים שכל קיומם תלוי במיליונים הזרים, לקדם מהלכי דה-לגיטימציה בינלאומיים של המדינה והלשנות בזויות לטריבונלים בינלאומיים? האם בריטניה היתה מקבלת מקבלת בשיוויון נפש מימון ישראלי לארגונים מעודדי ההתנגדות האירית? הם ספרד היתה משלימה עם תיקצוב ישראלי/גרמני/נורווגי או אחר לפעילות הבדלנים הבסקים? האם גיאורגיה היתה מאשרת הזרמת כספי משלם המסים הישראלי, למשל, לפעילות הבדלנים האבחאזים?

וכאשר התעורר סוף סוף ח"כ מהליכוד, אופיר אקוניס, לעשות מעט סדר בבלאגן, והניח על שולחן הכנסת את הצעת החוק שלו להגנת המדינה ולחיזוק הדמוקרטיה, קם 'הקוזאק הנגזל', שהתעלל במדינה היהודית ובשיטה הדמוקרטית שלה, וזועק חמס. הצילו-הצילו! ממפני מימוש זכותה של הדמוקרטיה לרסן את ארגוני האג'נדה הפוסט ציונית החותרים תחת הלגיטימיות שלה, ומסגירים חייליה

האם ארה"ב, למשל, היתה מבליגה, אילו מדינה כלשהי הזרימה כספים לארגונים שנועדו למוטטה, בשליחות אל קעידה או הקומוניזם הבינלאומי? האם בריטניה היתה מקבלת מקבלת בשיוויון נפש מימון ישראלי לארגונים מעודדי ההתנגדות האירית?

לטריבונלים בינלאומיים. ממש עולם הפוך. אורווליאניזם במיטבו.

פיראט משפטי

התעללות רב שנתית אחרת בדמוקרטיה הישראלית, והפעם מצידו של ביהמ"ש העליון שלה, הניעה ח"כים מהמחנה הלאומי לעשות מעט סדר בהרכב ביהמ"ש, ולגוון שורותיו בדמויות שנוכחותם תשקף ביושר את כל גווני החברה הישראלית. אבל גם כנגד מהלך צודק זה, שאין הגון ממנו, מזדעקים זרזירי התיקשורת והשמאל הרדיקלי, (בסיועם של סוכנים יפיופי נפש, אברכי משי, מהימין).

לא איכפת להם שבימ"ש כופה עצמו על הדמוקרטיה הישראלית – ולמרבה האבסורד בשם הדמוקרטיה – ומגלה יחס של בוז להכרעת הרוב הדמוקרטי בקלפי. ראו למשל ההכרעה בנושא ההתנתקות, שבעניינה התייצבו השופטים כולם, פרט לשופט אדמונד לוי, גם לו השקפת עולם משלו, בעד הגירוש ורמיסת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו; או בג"ץ קעדן שהורה על צירוף ערבים לישובים קהילתיים יהודיים – אך מעולם לא הגן על זכותם של יהודים להתגורר בישובים ערביים; או ההימנעות מהתערבות בהחלטה לצפצף על החוק ולשחרר ממאסר חוקי למעלה מאלף מחבלים, בטענה שהנושא מדיני, ובה בעת להתערב ברגל גסה בהחלטות סוּפר-מדיניות אחרות כמו למשל בפרשיות עמונה, מיגרון, גבעת אסף ואחיותיהן; או החלטתו ב-2002 לאסור על העברת מחבל מהשומרון לעזה בנימוק ש"הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר פוגעת קשה בכבודו, בחירותו ובקניינו", בעוד שב-2005 התיר בהינף יד לגרש אלפי ישראלים מבתיהם בגוש קטיף. ודוגמאות נוספות ממש לא חסרות.

השתלטותן של קבוצות מיעוט על הדמוקרטיה הישראלית, הובילה את המדינה לשפל כה נמוך, שכל אדם הגון לא יכול היה שלא לסלוד ממנו. קחו למשל את השופט האמריקאי הבכיר פרופ' ריצ'רד פוזנר, שופט בית משפט פדרלי לערעורים, שתקף בכתב העת 'ניו ריפבליק', במלים חריפות ביותר את התנהגותו של הנשיא בדימוס של ביהמ"ש אהרון ברק, אשר תרם יותר מכל אדם אחר, לקילקולו של ביהמ"ש ולצניחה תלולה באמון הציבור במוסד רם זה. וכה כתב פוזנר: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי. הוא מעין שודד-ים משפטי... ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית, שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיוויים ביותר שלנו. רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו"...

הוסיף פוזנר: "ברק לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח. מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה. בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות שלה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה שבית המשפט חופשי לשכתבה".

"הבוגדים הלאומיים"

נכונותו של המחנה הלאומי (למעט אי אלו סהרוריים הפועלים לכרסמו מבפנים), להגן סוף סוף על זכויות הרוב שנשללו ממנו, ולחדול מלהשתתף במחול החרבות של הדמוקרטיה המתאבדת, הכניסו לחרדות את השמאל הקיצוני. דמוקרטיה נועדה להגן על זכויות המיעוט, הם אומרים, ושוכחים שגם לרוב יש בדמוקרטיה זכויות כלשהן. הם טוענים לחופש הביטוי ומתכוונים לחופש השיסוי. לפתע הם מתגעגעים "לימים שבהם היתה ישראל מדינה דמוקרטית באמת".

למענכם, הקוזאקים הנגזלים, המתגעגעים לימים ההם, ראוי שתאזינו לדברים שהשמיע לא אחר מאשר האב המייסד של המדינה, דוד בן גוריון, כשהובא לידיעתו שמק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שכבר אז היתה יותר קומוניסטית מישראלית, תומכת בשטן הסטליניסטי, שיזם עלילת דם מצמררת כנגד רופאים יהודים ברוסיה, שהואשמו בקשירת קשר לרצח מנהיגים וקצינים בכירים סובייטיים.

העיתונאי החוקר שלמה נקדימון חשף את תגובתו הנחרצת של ב"ג, שכתב ב-1953: "קראתי בהתפלצות את דברי 'קול העם' על תעלולי הזוועה של מוסקבה. זו תהיה דמוקרטיה אווילית ומתאבדת, אם מתוך מושג מוטעה של חירות ביטוי וארגון, תרשה לחבר המשומדים והבוגדים הלאומיים האלה להשתולל בעיתונות, באסיפות ובכנסת" (הארץ, 11.11.11).

ב"ג קרא כבר אז לחוקק חוק נגד "כוחות חיצוניים המטפחים שנאת ישראל", והוסיף: "לא יתכן שלבוגדים גלויים אלה תינתן אפשרות לערוך אסיפות, לדבר בכנסת, לבוא למעברות, ולתת סעד ועזרה פומבית לאוייבי חוץ של העם היהודי ומדינת ישראל, לנסוע לכנסים בינלאומיים העוסקים בהסתה אנטישמית ולהרעיל בארץ [את] האווירה בקרב הנוער והעולים".

'הזקן' לא נח ולא שקט במאבקו נגד "המנוולים הללו" או "ארגון של שונאי ישראל" (כך הגדירם). בדיון שכונס לבקשתו בוועדה המדינית של מפלגתו אמר ראש הממשלה הראשון: "אוי ואבוי לה למדינה, שתסבול דבר כזה בתוכה... נעביר בדרך הפרוצדורלית המהירה ביותר, חוק הנותן סמכות לממשלה לאסור על ארגון של שונאי ישראל... להוציא את מק"י אל מחוץ לחוק, לבטל סיעה זו בכנסת, ולהעמיד את מנהיגיה וח"כיה לדין, ולשלחם לכלא מ-10 ועד 20 שנה, למנוע מהם לקיים אספות ציבוריות, לא לאפשר לפעיליהם להופיע בבתי ספר, להחרים את מועדוניהם, עיתוניהם ורכושם... לא יתכן שבתוך מדינת ישראל יתקיים ארגון הדוגל בעלילת דם על העם היהודי. זו המדינה שכל אחד מאיתנו אחראי עליה, על חוקיה, על מנהגיה, על הפרלמנט שלה, על הדמוקרטיה שלה, אותם הם מסלפים... היכולים חוקי ישראל להרשות דבר כזה? היכולים חוקי ישראל להרשות הופעת עיתוניהם? ישיבתם בכנסת?... אם יהיה צורך לעשות [להם] מחנות הסגר – נעשה. אם יהיה צורך לירות – נירה".

עד כדי כך! - לידיעת המתגעגעים ל"ימי הדמוקרטיה היפים של אז". לזה אתם מתגעגעים, חברים שמאלניים יקרים? ונא לא לשכוח, שאז היתה לנו רק מק"י אחת, וכיום שוכפלה לעשרות ואולי מאות ארגונים עוכרי ישראל, שבשפתו הישירה של ב"ג היו מתוארים, ללא ספק, במונח "המנוולים הללו".