מכתב לראש העיר, ניר ברקת.
בתור אישה, כזו שהשירה שלה מודרת מהמרחב הציבורי, אני שייכת לציבור הנשים שמסתכל על צעדות הנשים היהודיות והערביות נגד אלימות ולא מבינות מה עובר להן בראש. ולידיעתך, כבוד ראש העיר, ציבור הנשים הזה לדעתי גדול יותר, חזק יותר, ובעיקר – שפוי יותר.
לא לשיר על כל במה לאזני הציבור או לחולל על החומות אלו שאיפותינו. אנחנו גם לא רוות נחת מכך שהכנסת שירת הנשים בדלת הקדמית, בראש מורם וגב זקוף לאולם מועצת העיר ולרחוב (ציטוט שלך).
ההישגים האלה גורמים לנו במקרה היותר טוב לתחושת חמלה כלפי כוונותיך הטובות שאנחנו רוצות להאמין שהן כאלה. ובמקרה הפחות טוב לגיחוך נוכח המאמצים למצוא חן בעיני אלו שלאו דווקא בניינה של ירושלים בראש מעייניהם, אבל קולן נשמע צורח וצווח (לא רק שר) מול כל מיקרופון ועל כל במה (במרחב הציבורי).
שלא לדבר על צביטה בלב אל מול חוסר הרגישות וההכלה אותה דווקא היינו מצפים דווקא ממי שהוא ראש העיר. לטעמי כל ניסיון לקשור בין אלימות נגד נשים, הסכסוך היהודי-ערבי, הדרת נשים ושירת נשים הוא פשטני ונבוב, ומעיד על הבנה חלקית ומעוותת של הסוגיות המורכבות והרגישות הללו. אם כי הוא כל כך פופולרי, שהוא עושה טוב את העבודה.
כיום ציבור הנשים בירושלים שמהווה רב מניין ורב בניין, הוא כזה ששואף לממש את עצמו להתפתח ולפתח, כשהמגמה היא להצליח להתחבר דווקא לנקיות הדעת ולקדושה שבירושלים, ולגדל בה דור טהור של תינוקות של בית רבן, שבזכות הבל פיהם, העולם, וגם אתה ראש העיר, קיימים. תורה של תינוקות שלא טעמו טעם חטא וקידום ההתאמה המופלאה בין התום והטוהר שלהם לבין נקיותה וטהרתה של ירושלים, הם דבר שיכול לפתח ולקדם את ירושלים. וזו רק דוגמא אחת.
את שירת ציבור הנשים הזה אתה לא תשמע במרחב הציבורי, אבל את ילדיהם המתרוצצים שם, אפשר לראות היטב.
להזכירך, כבוד ראש העיר, לפי דברי ישעיהו הרבה רעות חולות באו על ירושלים "יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עיניים" (ישעיהו: ג, ט"ז), ואני אישית ממליצה לך לקרוא את המשך התיאור שם ולראות את מי הוא מזכיר.
בתור ירושלמית בדם, שמחוברת אליה בלב ונפש,
אנא, תמשיך לדאוג לעיר האהובה שלי בדרך שהיא צריכה אותך.
עם ההדרה שלנו מהמרחב הציבורי, אנחנו נסתדר.