ההקצנה לא התחילה בבית שמש
ההקצנה לא התחילה בבית שמש

בשנת 1992 היה לבני הזוג גארי ודיאן היוון רעיון מקורי ונועז: חדרי כושר לנשים בלבד. למען הסר ספק, הם אינם חרדים, ולמיטב ידיעתי – אינם יהודים. הם הבינו, שיש נשים שיעדיפו להתאמן לבדן, בלא עיניים סוקרות/סקרניות, בלא שיהיה מי שיעיף מבטים כלפיהן ובמיוחד כלפי חלקי גוף מסוימים שלהן.

שני עשורים לאחר מכן, רשת Curves מונה 10,000 סניפים ב-85 מדינות עם למעלה מ-4 מיליון מנויים. זוהי רשת מועדוני הכושר הגדולה בעולם, ויש לה גם 16 סניפים בישראל. ותראו היכן תוכלו למצוא אותם: בכיכר רבין בתל אביב, ברעננה, באשקלון, בהרצליה ועוד. נכון, יש לה גם כמה סניפים בריכוזים דתיים מובהקים, כמו אפרת ורמת בית שמש, אבל המודל העסקי – אין לו ולא כלום עם הדרת נשים וצניעות.

נזכרתי בסיפור של Curves לנוכח הזעקה שקמה כאשר נודע, כי בחדר הכושר של הטכניון הוקצו כמה שעות בשבוע לגברים לחוד ונשים לחוד. ובמקום אחר גילו עוד שערורייה: גם בחדר הכושר של הכנסת יש שעתיים נפרדות לכל מין. חברת כנסת אחת אפילו טענה, שעוד מעט גם תהיה הפרדה במליאה.

זהו קשקוש מוחלט. נושא הדרת הנשים מציק לי עד מאוד ושנים אני מחויבת להתמודדות חברתית והלכתית איתו שנים רבות. אך

נושא הדרת הנשים מציק לי עד מאוד ושנים אני מחויבת להתמודדות חברתית והלכתית איתו שנים רבות. אך צריך גם להיות גבול להשתלחות ולשימוש הציני במילים הללו.

צריך גם להיות גבול להשתלחות ולשימוש הציני במילים הללו. יש נשים שרוצות פרטיות, בלי שום קשר לשאלה האם הן חובשות פאה או קרחות. בלי שום קשר לאורך השרוול שלהן ולבחירתן בין מכנסיים לחצאית. בדיוק כפי שזיהו בני הזוג היוון.

נושא הדרת הנשים חייב להידון ברמה העקרונית. והדיון בו מטעמי נוחות נדחה ונדחה. ההקצנה לא התחילה בבית שמש. מדיניות של דחיקת נשים ממליאת הכנסת התעצמה בימיה של דליה איציק - האשה הראשונה שכיהנה כיו"ר הכנסת. כשנשים מהמקהלה ששרה את "התקווה" בעת ביקורו של ראש הממשלה הבריטי - לא הורשו לשיר. אז התעורר גל שקט של ביקורת. היום הנושא נמצא על סדר היום. כדי שהוא לא ירד כאופנה חולפת מסדר היום חובה לאחד כוחות ולפעול בתבונה.

כדי לבנות חזית נשית מאוחדת וחזקה נגד מגמות ההדרה - ולא רק לנסות להציג אותה יש בראש ובראשונה להכפיף את הזהות הפוליטית והאידיאולוגית בפני הזהות הפמיניסטית. וזה לא פשוט בכלל ובישראל בפרט. כך למשל - בשישי האחרון בכניסה לכנס החשוב של עמותת כ"ן בסינימטק בתל אביב לא היססה ח"כ שלי יחימוביץ' לנצל את הבמה ולהציב דוכן עם פעילים הקורא לתמוך בה ובמפלגתה.

יש לחזור ולהבחין בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, ובין כפייה לבין בחירה מרצון. אסור למנוע מנשים לשבת בכל מקום באוטובוס, כי מדובר בכפייה במרחב הציבורי. אבל אי אפשר למנוע מאישה חרדית להחליט שהיא אינה מעוניינת לשבת ליד גברים או שהיא מעדיפה לשבת בחלק מסוים של האוטובוס. אסור למנוע מנשים לעבור במדרכה מסוימת בשעה מסוימת, אבל אין פגם באירוע תרבותי המיועד לנשים או לגברים בלבד. אסור למנוע מחיילות לשיר, אבל מותר לאפשר סידור שלא יעמיד חיילים בדילמה.

חייבים לזכור שגם לפרט וגם למיעוט יש זכויות. התעסקות בזוטות כמו השעתיים הנפרדות בחדר הכושר לגברים ולנשים, רק מזיקות למאבק החשוב באמת על מקומה של האישה במרחב הציבורי. אז בואו נעזוב את השטויות ונקדם את העיקר.