יש לקדם, מיידית, את הסמח"ט שהכה אנרכיסט מתפרע בבקעה. לא, אין פה בלבול. היה, לא כל כך מזמן, מפקד בכיר שהורה לפיקודיו להכות יהודים שלא הרימו יד על איש.
הוא קודם לתפקיד בכיר יותר. וכמובן, לא הועמד לדין. נראה גם שהסמח"ט הזה טעה בהגדרת מקומו. הוא כבר אינו נמצא בדרג המבצע, הנענה לפקודת הבכיר. הוא הבכיר שצריך רק להוריד פקודה ולשלוח אחרים. כך יישמר בשיטת ה"טפלון" המקובלת והחיילים הם שיישאו, כמקובל, במחיר.
כולנו זוכרים את המפקד העליון של צה"ל שהורה "לשבור להם ידיים ורגליים". האיש שהיה גם רמטכ"ל, לא נדרש לתת כל הסבר. לא בפרקליטות הצבאית ולא על ידי כלבי השמירה של הדמוקרטיה. אבל, לא צריך ללכת כל כך רחוק לעבר. מפקד בכיר במשטרה צולם כשהוא פוקד להכות מפגינים במקומות רגישים. הצילום הישיר ודבריו הברורים הציבו אותו על מסלול קידום משטרתי לאיוש התפקיד הבכיר ביותר בירושלים. לא עזרו המחאות מה גם שהוא אפילו מלמל מעין התנצלות רפה.
אף כלי תקשורת צדקני לא הציב מראה מול פני עצמו או למול פני השרים והמפקדים הבכירים. הפרס על ההוראות הברוטאליות שלו- קידום מהיר למפקד מחוז- היה לעג ברור לציבור גדול ודווקא תורם רבות למדינה. כך שאין כל סיבה, לכאורה, שגם במקרה זה הסמח"ט לא יוזנק לעמדה בכירה יותר.
אכן, לא פשוט הוא לחזור וללעוס את אותן הטענות שוב ושוב. אבל קשה יותר להימנע מהם. נערי עמונה, ובעיקר נערותיה, יכולים לספר על אלימות אכזרית ביותר של שוטרי מג"ב ואנשי יס"מ כלפי עולי ימים. כאלה שרק ישבו על האדמה וידיהם שלובות. אבל שלטון החוק הכה על ראשיהם, פגע בהם פגיעות קשות- שטרם ברור אם אינם לצמיתות- והביא נער כמעט למותו. ממש גבו
הסמח"ט טעה באי הבנה כפולה. הוא לא הבין שהכיפה היא לו לרועץ. והוא לוחם שאינו מעורה בעולם האמיתי, זה של התקשורת, שבו כל שונא ישראל ומערער על זכויותיה, הוא חסין
רת לוחם מאומן נגד ילדים שלא סכנו אפילו את זרת אצבעותיהם החייליות.
אבל מח"ש התקשה להעמיד אותם אפילו לדין הגם שהצילומים היוו עדות חד משמעית. מפקדיהם הישירים, כמו גם אנשי הצבא הבכירים שראו את הזוועה, הסתפקו במשיכת כתפיים. ומובן מאליו שאיש מהם לא הודח ואפילו לא הועמד לדין. חברי כנסת הוכו, וזה עבר בשתיקה של מערכת המשפט, כלי התקשורת ויתר הגורמים הציבוריים. כולם התעלמו, במקרה הטוב. בלא מעט מהם נשמעה צהלה ושמחה.
אז מה קרה הפעם? למה הסמח"ט הזה הושעה עוד בטרם תחקיר. למה שמו הוכפש, המסקנות כבר הוגשו בידי הכתבת הצבאית יודעת הכול, צילומו פורסם וכבר נעשה בו לינץ' תקשורתי?
התשובה ברורה לכל מי שמתבונן בתמונה. כיפה גדולה מעטרת את קודקודו. כתב האשמה כבר מוכן. והמפתח הזה תקף בכל המקרים שהזכרנו. המפקד בלי כיפה, שהורה להכות. הבכיר מאד שהורה לשבור- קרחתו חסרת כיפה. המפגינים הבלתי אלימים שהוכו באכזריות חמה, שייכים למגזר הדתי. המכים- לא. תשובה פשוטה לשאלה תמימה. והיא מרגיזה רק את המגזר.
זה לא התחיל עכשיו. גירוש קטיף הנורא- בעצם מהותו, בהכנה הפסיכולוגית, באכזריות הניתוק של תינוקות מאימותיהם ובאלימות המלווה - והפשע של הזנחתם הנמשכת, מוסברת בהיותם שייכים למגזר האמור לסבול. וקשה מאד לשכוח את ההתנפלות של חבורת בריונים במדים, בזמן הגרוש, על לובש מדים שלא היה מסוגל להיות חלק ממנגנון הגירוש ומחה בקול. הוא לא היה אנרכיסט מארץ זרה, הוא לא פגע באיש, הוא רק רצה להישאר ב"שב ואל תעשה". ולשמור על זכויותיו ועל שפיות דעתו.
הסמח"ט טעה באי הבנה כפולה. הוא לא הבין שהכיפה היא לו לרועץ. והוא לוחם שאינו מעורה בעולם האמיתי, זה של התקשורת, שבו כל שונא ישראל ומערער על זכויותיה, הוא חסין. גם אם הוא עובר על החוק, מתפרע ופוגע בחיילי המדינה היהודית. ואנו נותרים עם התהייה הנוספת. להיכן נעלמו, הפעם, היס"מניקים המרביצים. האם הם מיועדים רק לנמען היהודי, המתנחל ושומר מצוות?