השבוע הלך לעולמו אביו של ראש הממשלה, פרופ' בן ציון נתניהו. פטירתו עוררה תהיות הלכתיות בדבר שאלת דיני האבלות החלים על ראש הממשלה?
האם מעמדו הרם והיותו ראש ממשלה מחייבים סטייה וחריגה ממנהגי האבלות המקובלים והחלים אילו היה מדובר באבלותו של אזרח מהשורה? שאלה זו אינה תיאורטית אלא בעלת משמעות מעשית שכן ובהתאם לחוק יסוד: הממשלה, ראש הממשלה עומד בראש הרשות המבצעת, בידיו מרוכזות מירב סמכויות השלטון הביצועיות, הכרעות גורליות תלויות בהחלטותיו דיונים חשובים מחייבים את התערבותו.
מנגד דיני האבלות מחייבים את האבל לשבת שבעה על קרוביו מדרגה ראשונה, חל על אבל איסור לעבוד ויש אף שאוסרים את יציאתו מפתח ביתו. אך השאלה מה יהא אם במהלך ימי השבעה מתעוררת בעיה ביטחונית או כל בעיה אחרת הטעונה קבלת החלטה מיידית? האם נמתין עד לסיום ימי השבעה כדי לדון בה, מקום שאין מקום להמתנה.
חרף העובדה שההלכה היהודית התפתחה בעיקר בתקופה בה עם ישראל לא ניהל חיים עצמאות אוטונומיים במסגרת שלטונית עצמאית נפרדת לא התפתח תחום זה דיו. יחד עם זאת ניתן למצוא ניצני התייחסות במספר מקומות מצומצם בהלכה קיימת התייחסות מיוחדת לאבלותו של מלך. תחילת הדיון יש לאמץ את התפיסה הרואה בראש הממשלה מקבילה של המלך המקראי. נאמנים לשיטה זו נבחן במה יכולים להיות שונים דיני אבלות של מלך ור
תחילת הדיון יש לאמץ את התפיסה הרואה בראש הממשלה מקבילה של המלך המקראי. נאמנים לשיטה זו נבחן במה יכולים להיות שונים דיני אבלות של מלך וראש ממשלה מאבלותו של אדם רגיל
אש ממשלה מאבלותו של אדם רגיל.
תחילה יש לתהות האם מלך משתתף בלוויה ככל אבל? במקרה כאן קובע הרמב"ם שמלך אינו משתתף במסע לוויה. הטעם הקיים באיסור ללוות את מתו נעוץ אולי בתפיסה המבקשת לשמר את כבודו של המלך וכבוד המוסד. הוראה זו מצטרפת לשורה ארוכה של צווים והוראות המבקשות להגן על המוסד ולהימנע ככל האפשר מביזיון המלך.
אלא שחריג בעניין זה אנו מוצאים מקום שמדובר שהלוויה הינה עבור אישיות ציבורית חשובה או נכבדה, במקרה כזה מלך יוכל להשתתף המסע הלוויה ובלבד שהשתתפותו נחוצה משיקולים מדיניים או ביטחוניים אשר יש להם קשר ישיר עם הבטחת הסדר השלטוני. חריג זה אפשרי מהטעם לפיו הסבירות שהמלך ייתפס בביזיונו הינה נמוכה שכן אין מדובר במת הקשור למלך ואשר אבידתו יכולה להשפיע על רוחו של המלך ולתפוס אותו במצבי חולשה.
לגבי יתר דיני האבלות הרי שאין הבדל בין אבלותו של אדם פרטי למלך וראש ממשלה, אלא שצריך לזכור שמנהגי האבלות מקורם בדברי חז"ל או שורשם במנהגים, כך למשל קיימת דעה שדיני אבלות מהתורה הם רק יום אחד, במצב כזה מקום שראש ממשלה יצטרך להשתתף בדיון חירום או בישיבה חשובה חרף היותו ספון באבלות השבעה יוכל הוא לצאת ולהשתתף בה.
חלק נוסף וחשוב באבלות הינה התמיכה המוענקת לאבל על ידי הסביבה והקהילה הקרובה לו, תמיכה זו מוצאת ביטוייה בחובת הניחום, בדאגה שאחרים דואגים לו בארוחה הראשונה שלאחר הקבורה, סעודתה הבראה. גם כן קובע הרמב"ם הלכות ברורות המבקשות למנוע את חשיפת המלך ברגעים רגישים אלו, כך למשל נקבע כי לא הכל רשאים לנחם את המלך אלא אך מי שקיבל רשות לכך, או למשל מוגבלים הם בדברי הניחומים ואין הם רשאים לנחם אלא בהתאם להרשאה שקיבלו לכך, גם בסעודת הבראה כאשר הוא מוקף אנשים הוא יושב על שרפרף נמוך בעוד יתר הנמצאים לידו יושבים על הקרקע.
ולסיום ובהנחה שראש הממשלה יקבל את תנחומינו הרי שהמקום ינחם אותו בתוך שאר אבלי ירושלים ולא יוסיף עוד לדאבה.