בשבועות האחרונים הצטרפו אחדים מבינינו לאלו הקמים עלינו ובחרו להכליל עצמם בתוך אותה החבורה של 'עומדים עלינו'.

אכן, זכות הבחירה בידיהם, ואם יש כאלה יהודים, אתה אומר: מי בכלל צריך ערבים?! הרי הם מצליחים להשיג מה שהערבים לא הצליחו אפילו לחלום לקבל. שקט יחסי בגבולות, הצפירות אינן עולות ויורדות בערי הדרום, הפיגועים נראים כשייכים להיסטוריה, אנחנו שמחים ומודים לה' על השקט, אבל עם זאת יודעים שהמלחמה היא מתמדת, באמת - אין רגע של שקט.

כוחות הרע והטומאה שבעולם נלחמים בעם ישראל ומתנגדים לגאולתו, כי גאולת ישראל, מגלה את מלכות ה' בעולם, וזהו הרי סוף שלטונם. הם נלחמים בגאולה בכל דרך, מן הקשיים הנוראים של העליות הראשונות ועד לימינו אלה. פני המלחמה משתנות מעת לעת, אבל המגמה אחת היא: לעצור את בנין הבית! לעכב את השראת השכינה בישראל.

חמישה בנינים עומדים בישוב בית אל, שבהרי בנימין, חמישה בנינים ובהם נשמע קול תפילה וברכה, לימוד תורה, קידוש של שבת והבדלה. חמישה בנינים של גאולה, של תחיה, של שיבת עם ישראל לארצו, של הבטחת הנבואה: "ונטעתים על אדמתם". כאן מתרכזת כרגע המלחמה בין הטוב שמוביל להשראת שכינה וקדושה לבין הרע שנלחם בכל דרך למען לא תתממש ההבטחה.

הוא מגייס אנשים לשורותיו ממש כמו בשב"כ, בורר בפינצטה- אחד אחד. משכנע, מנמק, מביא טיעונים והאנשים, אף אלה הנחשבים לפועלי הטוב, ברשתו נלכדים, והמערכה הולכת ומתבררת, הולכת ומתעצמת, והערבוב והבלבול חוגגים. זוהי אחת משיטו

כוחות הרע והטומאה שבעולם נלחמים בעם ישראל ומתנגדים לגאולתו, כי גאולת ישראל, מגלה את מלכות ה' בעולם, וזהו הרי סוף שלטונם

ת המלחמה הידועות של הרע, לבלבל ולהטריף את המחשבה. ממש כשם שעמד יהושע בנון לפני כיבוש הארץ הראשון, וצעק: "הלנו אתה אם לצרינו" כך שואלים אנחנו, ועורכים ברור בתוך מחננו: "הלנו אתה אם לצרנו?"

כולם באו לבית אל לביקור ופתחו פיהם בהצהרות שונות ומשונות. הבל פיהם אמר: "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה" אבל "ימנם ימין שקר". הערב יורד על בית אל והלב מתחיל להמות: הלילה? כל רעש מחריד את הלב שמא הגיע השטן בכבודו ובעצמו עד אלינו. זכות הבחירה מסורה היא ללב, ולאחריה: "איש כברכתו ברך אותם".

אחרי ההתנתקות כבר איננו תמימים. לדאבון ליבנו הבנו שחורבן יכול לקרות, עם זאת לרגע לא עזבה אמונה בה' את ליבנו, רק הוא קורא הדורות. הוא שיודע את שהיה הווה ויהיה, והוא זה שמשלם שכר לצדיקים ומעניש לרשעים.

ראש הממשלה שיזם הוביל וביצע את פשע ההתנתקות קיבל כחצי שנה אח"כ ארוע מוחי, מאז הוא חי-מת המוגדר 'צמח'. נשיא ההתנקות, שרוממות שלטון החוק זעקה מגרונו, הושלך לתא המאסר ובגדי פושע לגופו, ושאר השותפים- צא ובדוק! איש כברכתו ברך אותם אלוקים. כמה צער לעם ישראל ולשכינה גרם אותו רשע במעשי ההרס שעשה, אבל רק אחרי שבחר ברע וביצע זממו, קיבל עונשו. התפללתי לבורא עולם וכך אמרתי לפניו: "רבש"ע אל תיתן להם להרוס! אל תניף את כף המשחית! הרי מי שבחר להרוס ולהחריב כבר גילה דעתו, שזהו רצונו, והרי יחשב הדבר כאילו כבר ביצע רשעו. תן לו כבר עתה את עונשו, כדי שלא יוכל לממש רצונו."

לאשת ראש הממשלה רציתי לפנות במכתב גלוי, להזהיר אותה מפני הצפוי. להגיד לה שאם רצונה להמשיך ולחיות עם בעלה בבריאות ובשמחה, עליה להרחיק אותו מדבר עברה ולמנוע ממנו את המלחמה בארץ ובקדושתה. אכן גב' נתניהו ברור לי ולך שאינך חפצה בצמח גם לא באסיר, אלא שאינך מאמינה ואינך רואה את יד ה' המכוונת כאן בלאט את החיים. רבים ואף טובים חיים כאן כמוך. אור ה' ושליטתו בעולם אינם מאירים בליבם, ובכל זאת הקב"ה ממשיך לאותת. מיד לאחר ההחלטה האומללה וביטול בכפיה של חוק ההסדרה, נקרע הגיד ברגלו של בעלך. לא, לא קרה לו דבר! הוא ממשיך לתפקד. אכן, יש כאן איתות ואזהרה וכדאי לך מאד לשום ליבך לתופעה. גם השר מרידור אושפז בגלל תאונה, והשר הרב הרשקוביץ אושפז כי חש ברע, כולם חזרו לפעולה וכולם זכו לקבל משמים קול דממה דקה, ועדין הבחירה עומדת בעינה. אפשר לההמשיך ולעבוד בשרות הרע ואפשר חס ושלום להרוס את ארצנו הקדושה, וגאולת ישראל שוב תספוג מכה קשה. עם זאת צריך לדעת, שממש כמו בגאולה הראשונה: "יד ה' הויה" ובזה יש לי נחמה. לדעת שגם אם עכשיו קיבלנו מכה קשה, הקב"ה ממשיך להיות בתמונה. מתוך הצער והקושי הוא ממשיך לתפור גאולה, והרשעים-"חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה".

עוד לילה של מתח ירד על הרי בית אל וחרב העומדים עלינו לכלותנו מדגדגת מעל לראשינו. אדמת גוש קטיף מבכה מרה על גלות השכינה, ואדמת בית אל מצטרפת בקול חרישי ומזכירה לרבש"ע את הבטחתו: "ושבו בנים לגבולם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם".