כבר לפני רבע מאה כתב דורון רוזנבלום על ייחולו שהשוטר בניידת הקבועה בכניסה לירושלים יורה לו להסתובב על עקביו ולחזור לתל אביב מפני שהוא אינו "די יהודי, די לאומי, די פוליטי".
 
רוזנבלום כתב על "תוגת ירושלים", העיר העמוסה "עמישראלים, אסלים, בעלי סלי הפלסטיק, נושאי תבניות הביצים, עבדקנים מכל הסוגים, חדורי התודעות הביטחוניות והדתיות, מוכרי החמוצים".
 
ותמיד - אצל רוזנבלום ואצל השבט כולו - "תל אביב היא פתק מההורים המשחרר אותך מהסטגנטציה של הציונות, מהמחנק של התיאוקרטיה" לעומת השטייטל הירושלמי שהוא "תערובת של דתיים וחיילים בלבד," שאפילו השמיים שלו מלאים ב"פעילות אווירית שתלטנית, צבאית" (הציטוטים, בקיצורים, מתוך מאמר ב"חדשות," מאי (1988).

והנה, כפרי נוטף עסיס, נופל לידיהם של רוזנבלום ויתר מדיחי ירושלים ה"'לינץ בבן מיעוטים" שנעשה בידי עמישראלים שמוחם מחומם ודיבורם עילג, ועוד מוסיף על כך נער מטומטם ש"היה מגיע לו למות כי הוא ערבי".

כל מה שכתבו על ירושלים, על העם האחר המאכלס אותה, מתגשם במהדורה אחת. הכל הוכח. הרוזנבלומים לא יכלו לבקש

לא יכול להיות שמתנחלת ותינוקה שנפצעו מהשלכת אבנים לא שווים חצי שורה, אבל נער שנפצע ממכות של ערסים בני גילו הוא כותרת ראשית

יותר, ומייד הפכו את אותה קטטה מעוררת קבס בין נערים לכותרת ראשית על אודות "לינץ" אפילו לא "ניסיון ללינץ".

לינץ' הוא ריטוש גופותיהם של ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי ברחוב ראשי ברמאללה בידי מאות פלשתינים שעקרו את עיניהם, תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם בכיכר ודחפו מקל מטאטא דרך גרונו של נורז'יץ עד למעיו, רקדו על הדם השפוך. אבל אם תעז להגיד דבר כזה, אתה חלק ממעגל הבועטים בכיכר ציון.
 
התקיפה ההמונית במרכז ירושלים (שיכלה להתרחש גם נגד "רוסי מסריח", "הומו מסריח" וכו') היא מבחילה, מגונה, מזעזעת ומרושעת. אבל לא יותר מבחילה, מגונה, מזעזעת ומרושעת מכל מעשי האלימות נגד יהודים שמהם אתם מתעלמים. לא יכול להיות שמתנחלת ותינוקה שנפצעו מהשלכת אבנים לא שווים חצי שורה, אבל נער שנפצע ממכות של ערסים בני גילו הוא כותרת ראשית.  

מספר הדוגמאות יפרנס ספר. ואל תגידו לי אדם נשך כלב. אם שניהם חמורים, שניהם ראויים לסיקור חמור. כך גם הזעזוע הפומבי, התובע גינוי מיידי (גיניתי במשרד) לגבי השלכת בקבוק התבערה ליד בת עין, ואינו מתבקש, לעולם, כאשר יהודים נפצעים מבקבוקי תבערה. צביעות השמאל ושופריו בתקשורת אינה מסתתרת עוד תחת מסיכה.

 יש דין אחד למפוטרי ערוץ 10 ודין אחר לחקלאי גוש קטיף שפרנסתם נגזלה; דין אחד לעשרה גנים עירוניים(!) בדרום תל אביב שיש בהם תפוסה של 85 אחוזים ילדי מהגרים, לעומת גנים שיש בהם תפוסה גבוהה של ילדי אתיופים (גזענות! אפליה!) דין אחד לממשלת יוון שגירשה השבוע 6,000 מהגרי עבודה, ודין אחר לממשלה שמבקשת לגרש 400 משפחות מסתננים - ו"ארגוני הסיוע" לא מרשים לה; וכמובן, דין אחר לירושלים.
 
 
פורסם ב"ישראל היום".