שר הביטחון ברק מתעלל בהתיישבות היהודית ביו"ש.
הוא מונע מאלוף הפיקוד לחתום על האישור לאוניברסיטת אריאל, אינו חותם על אישורי תכניות בניין עיר (תב"ע), מעכב יישום החלטות שעליהן הממשלה איכשהו כבר החליטה, הורס מאחזים, הופך את צה"ל לפרו פלשתיני, מאפשר ואף מסייע לרש"פ ליישם תכנית להשתלטות על שטחי C, ועוד.
ברק הזדרז לגזול את בית המכפלה מבעליו היהודיים. קדושת "הקרקע הפרטית" קיימת רק כשמדובר בערבים.
האם יתכן שברק משתולל בניגוד להסכמת הבוס שלו, או שבעצם נתניהו הוא שתוקע את אוניברסיטת אריאל, הוא ההורס, הוא המעכב, הוא הנותן לרש"פ להשתלט, הוא שגזל את בית המכפלה?
לשכת נתניהו הסירה את ישובי יו"ש ממפת העדיפויות הלאומית למחרת החלטת ממשלה שכללה אותם. גושי ההתיישבות וירושלים מוקפאים, פרט לכמה פירורים הנזרקים מדי פעם ל"שחרור קיטור". הרש"פ נוכחת ופועלת בירושלים, ונתניהו שותק.
בראיונות בחו"ל כינה נתניהו את יו"ש "גדה מערבית", והתגאה כי הלך שמאלה יותר מרבין.
השר מרידור, חביבו של נתניהו, אמר לעיתון "שארק אל אווסט" כי נתניהו הביא לשינוי של ממש במדיניות מחנה הימין בישראל והוא רציני ביותר בכוונתו להגיע להסכם. (ערוץ 7, 23.9.10)
הילרי קלינטון אמרה כי "הצעתו של ראש הממשלה נתניהו בנוגע לריסון מדיניות הבנייה בהתנחלויות, הינה חסרת תקדים". (הארץ, 31.10.09).
ואכן, ממשלת נתניהו היתה הראשונה שהעזה להקפיא רשמית בניה ביו"ש, פרט ליוצא דופן אחד – העיר 'רוואבי' בחבל בנימין ההולכת ונבנית ללא כל מכשול מצד הממשלה.
אבו מאזן ניסה לקבל הכרה באו"ם כמדינה ובכך הפר את ההסכמים. נתניהו, לא רק שלא ניצל זאת לשינוי מדיניות, אלא שאפילו לא הכריז 
הדו"ח הינו כה משמעותי שמיסמוסו יוביל לנזק חמור בהרבה מאשר המשך המצב שקדם לו. על רקע קביעת הוועדה שהשטח אינו כבוש והדרכים שסיפקה לתיקון המצב, הימנעות הממשלה מאימוץ הדו"ח, משמעותה הכרה בטענת הכיבוש, קיבוע הקו שמובילה הפרקליטות והחמצת ההזדמנות לשנות אותו
שמדובר בהפרה, ובכך שימר את ההתחייבויות הישראליות למרות ההפרה. ההסתה הרשמית ברש"פ אינה מנוצלת ואף לא מוזכרת ע"י נתניהו שגם אינו מנצל את שנת החסד שלפני הבחירות בארה"ב לשינוי סופי של המציאות ביו"ש.
הדבר מצטרף לדיווחים ממקורות רבים כי בעבר כבר התחייב בפני מובארק ואובמה להגיע לגבולות 67 והסכים לנסיגה מ-92% מהשטח, למרות נאומו החגיגי בקונגרס. רק "האביב הערבי" וסילוק מובראק שיבשו את תהליך ההתקפלות.
הפרקליטות מכריעה כראות עיניה בסוגיות מדיניות, באופן הגובל במרד. שרים בממשלה זועמים, אך נתניהו, לא רק שמבליג, אלא שאף האריך את כהונתו של הנציג המובהק של ה"מורדים", מייק בלאס, ופועל להמציא משרה לשי ניצן, ה"אינקביזיטור" של ההתיישבות, לאחר שכהונתו תמה.
אז מיהו נתניהו האמיתי? האם הוא רוצה לנוון, לדכא ולפגוע בהתיישבות, או שהוא מלא כוונות טובות ורק מתמרן ככל יכולתו תחת לחצים ואילוצים?
מול ברק התוקע והבולם ישנם שרים תומכים שהובילו לשינויים חשובים - התשובות לבג"ץ, אישור ישובים וקיום בניה במימדים גדולים בהרבה מקודמתה. לצד מי נתניהו? התשובה תינתן ביחס לדו"ח ועדת לוי
הדו"ח הינו כה משמעותי שמיסמוסו יוביל לנזק חמור בהרבה מאשר המשך המצב שקדם לו. על רקע קביעת הוועדה שהשטח אינו כבוש והדרכים שסיפקה לתיקון המצב, הימנעות הממשלה מאימוץ הדו"ח, משמעותה הכרה בטענת הכיבוש, קיבוע הקו שמובילה הפרקליטות והחמצת ההזדמנות לשנות אותו. מדובר בערעור דרמטי על נוכחותנו ביו"ש, נזק מסדר גודל עצום, ללא כל השוואה למגרון או שכונת האולפנה.
סוגיית אימוץ דו"ח לוי תעיד אם מדובר בתאונה שקרתה לנתניהו, שלא חלם ששופט בג"ץ ויועמ"ש של משרד החוץ בדימוס מסוגלים לכתוב דו"ח שאינו מוטה שמאלה, או שקיבל את מה שרצה. אם הדו"ח ייזנח, יתברר כי הרשימה הגדולה שהובאה כאן אינה אלא מדיניות יזומה שלו ליישום "נאום בר אילן", כלומר להקמת מדינה פלשתינית, שדחיית הדו"ח מקדמת אותה בענק. הדבר יוביל למסקנה שנתניהו הוא האויב המסוכן ביותר של הנוכחות הישראלית ביו"ש. נשמע מוגזם? בהיעדר אופוזיציה מימין התחוללו האסונות הגדולים ביותר להתיישבות תחת ממשלות ימין. מצד שני, נתניהו באופוזיציה, מעולם לא איכזב.