"באביב ובתחילתו של קיץ 1981 היה מצבם של המחבלים בכי רע: הרסנולהם את התשתית בלבנון. השיא היה תקיפת המיפקדות בביירות. המחבלים נשברו. היובידינו גם אז הוכחות נחרצות לשבירתם. הם נזעקו אל הסעודים, תבעו מהם פעולת הצלהמיידית, בנוסח: 'אם לא תביאו לנו הפסקת אש תוך 48 שעות, המהפכה הפלשתינית מתמוטטת.זכר לא יישאר ממנה'. הסעודים הזעיקו את האמריקנים. המכבש התחיל ללחוץ.
"בעוד המחבלים תובעים מן הסעודים להצילם, הסעודים לוחצים עלהאמריקנים והאמריקנים מפצירים בממשלת ישראל, הלכתי אל בגין והפצרתי בו לא להסכים.'הם הרוסים' – אמרתי לו – 'הגשרים, הבסיסים, הבונקרים, המיפקדות, מחנות האימונים,פתחי מערות המסתור שלהם, הכל הרוס. הם קרובים מאד להתמוטטות מוחלטת. אסור לנולהסכים עתה להפסקת אש ולהניח להם שהות להשתקם מחדש'.
כך הציל הסכם אוסלו את אש"ף מקריסה מוחלטת בימים שהאינתיפאדה של שנת 87' היתה בשלבי דעיכה סופיים, ואיפשרה לו לבנות את הכוח הנדרש לאינתיפאדה השניה
"בגין היה חסכן במילים. 'ישנן בעיות חיצוניות' – הסביר לי –'ואנחנו איננו יכולים להתעלם מהן'. לא ראיתי טעם להוסיף דברים. דעתו של ראש הממשלההיתה נחרצת. הממשלה החליטה להסכים להפסקת אש. ניתנה למחבלים שהות להשתקם. הם ניצלומחורבן גמור. הפסקת אש זו הביאה את המלחמה הבאה בלבנון – ביוני 1982, כעבורשנה". סוף ציטוט.
הסיפור הנ"ל של רפול הוא רק דוגמא אחת, לתוצאה שלילית של הפסקתאש שאינה בזמנה. ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל מלמדת, שבכל פעם שהושגה הפסקת אשללא הכרעה מוחלטת של צה"ל, היא שימשה מצע רך ונוח להתארגנות של הצד השני, הצדהערבי, לקראת הסיבוב הבא.
כך היה בהפסקת האש עם מצרים במלחמת ההתשה בשנת 1970,שהולידה את מלחמת יום-הכיפורים, כך היה בהפסקת האש עם אש"ף ב-1981, שהולידהאת מלחמת לבנון הראשונה. כך הציל הסכם אוסלו את אש"ף מקריסה מוחלטת בימיםשהאינתיפאדה של שנת 87' היתה בשלבי דעיכה סופיים, ואיפשרה לו לבנות את הכוח הנדרשלאינתיפאדה השניה.
כך היה ב'הודנות' השונות עם הפלשתינים וב'תהדיות' עם החמאס, וכךבהפסקת האש שסיימה את מבצע עופרת יצוקה, שהניחה את היסודות למבצע הנוכחי, עמודענן. בכל הפעמים הללו הפסקת האש היתה רק פסק-זמן לקראת סיבוב הדמים הבא.
בדיחה עממית אומרת שההבדל בין החכם והפיקח הוא שהחכם לומד מטעויותשל עצמו, הפיקח לומד מטעויות של אחרים. אנחנו, על פי הפרמטר הזה, כנראה אפילו לאחכמים.