רבי עקיבא ציווה את בנו רבי יהושע, שלא יגור בעיר שראשיה תלמידי חכמים. הפירוש המקובל הוא שתלמידי חכמים מתוך שעוסקים בתורה אין להם את הזמן הנדרש להשקיע בצרכי ציבור.
מתוך עיון בהיסטוריה הפוליטית היהודית נראה שהפירוש הנכון הוא שרבנים אינם יכולים להשתלב בעשייה הפוליטית משום שהם חסרים את המבנה הנפשי הנצרך לכך. רבנים אמורים לייצג את האמת, הישר והטוב על פי תורת ישראל. בהתעסקות הפוליטית שכל מהותה ניהול משא ומתן בין נציגים על מנת לקדם אינטרסים של מצביעים שבחרו בהם יש הרבה מן השקר, החנופה והצביעות.
ביטוי עז ליחס שבין הפוליטיקה לבין עולם השקר אפשר למצוא באמירת חז"ל שאין ממנים פרנס על הציבור שאינו נושא על גבו קופת שרצים. ברצוני להתייחס לאמירה זו כפשוטה. פרנס צדיק והגון, בעיקר בתנאי החיים בגלות, לא היה מסוגל לקדם את האינטרסים של הקהל שבחר בו ומינה אותו, בעיקר מול שליטים רודפי בצע. קשה מאד וכמעט בלתי אפשרי לקיים את הציווי ההלכתי להיות נקי מה' מישראל. כלפי שמיא יותר קל להיות נקי מאשר מול ישראל שלדעת המדרש רוגנים הם.
עובדה היא שעל דרך הרוב, את הרבנים שנבחרו לכנסת ישראל אפשר לחלק לשתי קטגוריות, כמובן מבלי שאדון בשאלה המענינת מיהו רב, שהרי אין זה מתפקידי להכריע בכך. קטגוריה אחת כוללת את אותם הרבנים שעד יומם האחרון בכנסת לא הבינו כיצד היא פועלת ובאיזו דרך ניתן לקדם נושאים דתיים ולאומיים באמצעות ועדותיה. בדברי הכנסת אפשר למצוא דרשות רבניות נאצלות, דיבורים רמים ואפילו גימיקים רבניים מצחיקים. על רבנים נאמר בתהילים "אשרי תמימי דרך...דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני".
הקטגוריה השניה כוללת רבנים שעברו ישירות מראשות משרדי ממשלה לבתי הכלא ובכך גרמו לחילול השם נורא. הנזק הגדול ביותר 
רבני קהילות, אלה שאינם עוסקים בפוליטיקה מעשית, צריכים להיזהר שבעתיים בתקופת בחירות. הציבור הדתי ובעיקר הציבור הדתי לאומי הנו ציבור דעתן, בדרך כלל אין לו שאלות הלכתיות רק תשובות בכל נושא
שנגרם לדת היהודית במדינת ישראל נעשה על ידי רבנים מורשעים שהוציאו שם רע לתורת ישראל שדרכיה דרכי נועם ומשפטי ה' שבה אמת צדקו יחדו. עליהם רבנים שכאלה אמר הנביא ישעיהו "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים".
ברי לכן שטוב לה לדת ישראל שרבנים ימשכו אל ידיהם מהפוליטיקה ויעסקו בבנין הרוח של בחינוך לתורה ולמצוות, ויתרחקו מהכיעור ומכל הדומה לו.
רבני קהילות, אלה שאינם עוסקים בפוליטיקה מעשית, צריכים להיזהר שבעתיים בתקופת בחירות. הציבור הדתי ובעיקר הציבור הדתי לאומי הנו ציבור דעתן, בדרך כלל אין לו שאלות הלכתיות רק תשובות בכל נושא. אפשר כיום למצוא חובשי כיפות בכל המפלגות, בימין בשמאל ובמרכז.
כניסת רבני הקהילות לתוך השדה הפוליטי תיצור כלפיהם אנטגוניזם שיקשה עליהם לתפקד בתחום אחריותם האמיתי כרבנים ומחנכים. אמר לי רב חשוב כי אצלו בקהילה אם הוא יעלה לדוכן ויצטט "שמע ישראל" מיד יש לו אופוזיציה של רבע מבעלי הבתים בקהילה. אשר על כן מהראוי שהרבנים יעסקו בענינים הרוחניים וישאירו את הסוגיות הפוליטית לפוליטיקאים. המושג של דעת תורה שלפיו לרבנים יש אמירות בכל נושא הוא חדש ואין לו לעניות דעתי שום בסיס הלכתי.
ההגות המדינית המודרנית הפנימה את מחיר הנתק שבין פוליטיקה למוסר. המשברים העולמיים כולל אלה הכלכליים מכריחים חשיבה מחודשת.
כדי שמוסדות הדמוקרטיה יתפקדו היטב, עליהם לשמור על דו קיום עם המחויבות המוסרית, הערכים והחובה כלפי הקהילה. החיבור המחודש שבין ערכים ועשייה מדינית הנם תנאי הכרחי לתיקון עולם, תיקון הכרחי בימים של משבר. ג'ון רולס גדול הפילוסופים הפוליטיים במאה העשרים מצביע בעבודותיו על הקשר המובהק הקיים בין השקפת האזרחים על "הטוב" לבין יציבות החברה. ככל שהאזרחים מאמינים שהחברה הפוליטית מקדמת את הטוב האישי שבו הם מאמינים תפחת נטייתם לפעול מתוך הלכי רוח ייחודיים של קנאה טינה ורצון לשררה. אחריותם של הרבנים בימים אלה הנו ליצור את החיבור ההכרחי שבין מוסר ופוליטיקה, לא מתוך שעבוד לנורמות מקולקלות בעבודת הכנסת אלא מתוך החירות לבטא את האמת בלי מורא ובלי משוא פנים.
הלכה מצוי דגם מובהק של נורמות האמורות לייצר סינרגיה בין חוסנה של החברה לבין התנהלות ראשיה ונבחריה. "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק:בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק" (משלי ח טז). עד שנגיע לימים אלה יש להשאיר את הפוליטיקה לפולטיקאים ואת הרבנות לרבנים ואין לערב בין שניהם.