הטעות הגדולה
הטעות הגדולה

זמן קצר לאחר דבריו של בנט על אי-ציות לפקודה. ומעט אחרי המתקפה חסרת הרסן של הליכוד-ביתנו שבאה בעקבותיהם - מתחילים להגיע סקרים ראשונים. סקרים אלו מראים שלא זו בלבד שבנט שומר על כוחו, אלא אף ממשיך להתחזק על חשבון הליכוד—ביתנו. נראה שמהסאגה הזו, ללא ספק, נתניהו יצא כשידו על התחתונה.



המתקפה על בנט הייתה קודם כל טעות טקטית. עצם המתקפה על בנט, וגיוסם של כל הכלים הכבדים למטרה זו, הציבו את בנט בעמדת האנדרדוג. הנרטיב הוא: פוליטיקאי צעיר כנגד ראש ממשלה ותיק, פייסבוק מול ישראל היום, דיבור כנה נגד יועצים מארה"ב, דוד מול גולית.

אך בזה לא תמה השגיאה.

שכן, גם אם נתניהו החליט כבר לתקוף את בנט, הרי שהנושא בו בחר לתקוף את בנט, פספס לחלוטין את הנקודה. אומנם הצגת בנט כסרבן, גרמה לאי-אלו הרמות גבה בקרב תומכי המפד"ל הקלאסיים – דתיים-לאומיים בגיל עמידה. אולם, הם ברובם מצביעים 'שבויים' אשר 'יבלעו את הצפרדע', ובכל אופן ימשיכו לתמוך ב'בית היהודי'.

המצביעים עליהם נלחם הליכוד הם הצעירים. ואותם מסתבר, הנושא של סירוב פקודה מעניין הרבה

אם ימשיך נתניהו להתנגח בחבריו מימין, העוינות האישית שחשים כלפיו לעיתים בשמאל, תתפשט יותר ויותר גם לאגף הימני של המפה הפוליטית. על עוינות זו עשוי נתניהו לשלם מחיר יקר

פחות. יתרה מזאת, יתכן ואפילו שהצגתו של בנט כסרבן רק תרמה לדימויו של בנט בקרב הצעירים, שכן היא ליבתה את הרוח המרדנית וה'דוגרית' הנושבת ממנו.



למרות ההפסד הרציני שנחל נתניהו ברמה הטקטית, נראה שזה ה"כסף הקטן". את ההפסד הגדול נתניהו יחווה ברמה האסטרטגית. עד היום נתניהו נתפס כמנהיג פופולרי האהוד על הימין הפוליטי לכל גווניו, אך בימים האחרונים בעקבות המתקפה המלוכלכת של הליכוד על בנט, השתנתה התמונה.

התחושה הרווחת בימין היא שנתניהו הקריב את אחדות המחנה בעד רסיסי מנדטים. מסיבה זו, לא רק בקרב תומכי בנט עורר נתניהו אנטגוניזם (ויעידו על כך אלפי התגובות הנזעמות ברשתות החברתיות), אלא אף בקרב מצביעי הליכוד.



לצד נתניהו ישנו מפסיד נוסף הקשור אליו בעבותות הון-שלטון, והוא העיתון "ישראל היום". ניסיון החיסול הפוליטי שביצע העיתון בבנט, פגע באופן קשה, ברמת האמון ובאהדה של הציבור הימני כלפיו.

אם עד עתה זכה העיתון להערכה רבה מקרב מצביעי הימין, והצטייר בעיניהם כעיתון בעל אג'נדה ימנית, אשר התקשורת העוינת מציגה כעיתונו של ביבי. כעת ניתן לשמוע אנשי ימין המתרעמים על ה"ביביתון", כינוי שהיה שגור עד כה בפי השמאל בלבד.

אם ימשיך נתניהו להתנגח בחבריו מימין, העוינות האישית שחשים כלפיו לעיתים בשמאל, תתפשט יותר ויותר גם לאגף הימני של המפה הפוליטית. על עוינות זו עשוי נתניהו לשלם מחיר יקר. שכן, אף אם עתה מעמדו של נתניהו כמנהיג גוש הימין יציב – בשל מיתוגו כאוטוריטה בנושאי ביטחון וכלכלה. הרי שאובדן האהדה האישית עלול לעמוד לו לרועץ אם וכאשר יקום לו מתחרה ראוי. נראה אם כן, שנתניהו זרע כעת את זרעי הפורענות הראשונים, אשר יתכן ובעתיד – יעלו לו בכיסאו.