סקרים שנעשו בתקופה האחרונה מלמדים שכיום אנשים מצביעים ל'אישיותו' של המועמד ולא לדרכו הרעיונית או מצע מפלגתו.
כך ממערכת בחירות לחברתה הולך וצומח השימוש בפרסום תמונתם ושמם של ראשי המפלגות במקום פרסום סיסמאות המהוות את תמצית המצע הרעיוני. הביטוי הקיצוני לאובדן הדרך היא העובדה שמפלגות מחפשות 'אג'נדה', כי לנציגיהם אין דרך ומטרה.
תפישה חדשה זו, (שהפן החיובי שבה היא הכמיהה לשיבת המלוכה לישראל) מלמדת על אובדן דרך, וסכנה גדולה יש בה. נבחר הציבור חש שהציבור נתן לו את הכוח ללכת בכל דרך שיחפוץ. כך רואים אנו מנהיגים שנבחרו עם מצע מסוים, ובוחרים לחצות את הקווים ולהגשים את חזון מתנגדיהם. כך מתירים לעצמם חברי כנסת לקחת את המנדט שלהם ולחבור לכל המרבה במחיר.
לאנשים בעלי דרך וכיוון אידיאולוגי, מציבה תפישה חדשה זו, מוקש גדול. מחד - ישנה סכנה גדולה, שהדמות והמפלגה בה הם יבחרו, תבחר ללכת בדרך שונה, ונמצא שהם נתנו כוח לדבר עבירה. מאידך – מי שלא משתתף בבחירות, מחזק את כוחם של מתנגדיו.
עד עתה, מפלגות הציונות הדתית, לא נקלעו לשאלה זו. המפלגות הללו כמעט לא העמידו מנהיגים גדולים שהבליטו את דמותם, ולפיכך כל ההצבעה הייתה על הדרך. במערכת הבחירות הנוכחית קם לראשונה מנהיג ציוני דתי – נפתלי בנט, שרבים מכלל העם מצביעים לו. אני פוגש אנשים רבים שאומרים – אני מצביע בנט, במקום – אני מצביע הבית היהודי. יש בכך פן טוב, שסוף סוף קם מנהיג חזק שמצליח לסחוף אחריו רבים. בנוסף - אין ספק, שנפתלי בנט מצהיר בגדול על דרך טובה ונכוחה (וכותב שורות אלו חתום על מודעה הקוראת לתמוך בבית היהודי ) ובכל זאת עולה החשש אצל אנשים אידיאולוגים רבים - שמא ההצבעה הפעם היא לאיש ולא לדרך.
במבט פשטני – כבר היו הדברים מעולם. חז"ל מספרים על הדרך הערמומית בה נקט פרעה, כשרצה להעביד את בני ישראל בפרך. פרעה החל לעבוד בעצמו בחומר ובלבנים, ובני ישראל הצטרפו אליו בחריצות. כך הספיקו העובדים ביום העבודה ללבן לבנים רבות, ופרעה גזר עליהם לנהוג כך בכל יום. נמצא, שנתינת האמון בפרעה הפכה להם לרועץ.
באופן חד יותר, מסופר במסכת סנהדרין (קב) על המלכת ירבעם בן נבט בידי הנביא אחיה השילוני. כדי לחזק את מלכותו ביקש ירבעם שיחתמו לו על מלכותו ושישמעו לדבריו. בהמשך ביקש שיחתמו שיעשו כהוראותיו אפילו אם יגזור לעבוד עבודה זרה. הצדיקים סירבו לחתום, אולם הרשעים פיתו אותם באומרם – הרי ירבעם הוא צדיק ותלמיד חכם גדול, ולא יעלה על הדעת שכך ינהג, החתימה דרושה רק לביסוס המלכות. ואכן הצדיקים חתמו. "ואף אחיה השילוני טעה וחתם עימם". הסוף היה שירבעם עשה עגלי זהב לעבודה זרה, ומלכים נוספים הלכו בעקבותיו, וחתימתו של אחיה השילוני הטעתה אותם שיש היתר בדבר.
אולם המעמיק בדבר יראה שביקורתם של חז"ל איננה על עצם המלכתו של ירבעם. התנ"ך מעיד שה' ציווה את אחיה להמליך את ירבעם. הביקורת היא על ההסכמה בשגגה להצהרת הכיוון השלילית של ירבעם. הסכמה זו עלולה בעתיד להכשיל את הציבור.
לפיכך, בבואנו לבחור נציג ציבור שירבה בעזרת ה' כבוד ה' בעולם, חשוב שנצהיר ונודיע לו מראש – "לתקוני שלחתיך ולא לעוותי" (לתקן שלחנוך ולא לעוות). איננו בוחרים בך כי אם בדרכך. אנו מאחוריך רק בגלל התחומים הטובים אותם אתה מצהיר שבכוונתך לעשות. (וברור לכל יהודי נאמן לארצו ולעמו, שאם יש מועמד שמצהיר שבכוונתו לעשות מעשים שליליים אכן אסור לתמוך בו).
ויהי רצון שנזכה במהרה לשיבת מלכות בית דוד!