פולה בן גוריון שלטה בסדר היום של בעלה, דוד, וזה היה מקובל. גם לאה רבין התנהגה כשותפה מלאה לראש הממשלה, שהיה נשוי לה. אפילו שרון, הגנרל הלוחם, הקפיד להישמע לרעייתו.
אומרים שמעברו התמוה של הנסיך אולמרט מהימין לשמאל הקיצוני, מוסבר בהיותה של רעייתו שמאלנית לעילא ולעילא. אלא, שזה עבר בשתיקה עיתונאית ואיש לא חשב שזה איננו תקין. בעצם, גישה הלכתית מובהקת. אסור לפגום את האתרוג ולו במשהו. אבל שרה נתניהו הפכה למשל ולשנינה, גם ללא שום הוכחה למעורבותה בהחלטות הרות גורל.
רפרוף מהר בתולדות המשילות בישראל יגלה לנו שבניו של שרון- כנראה בשותפות עם פורום החווה- ניהלו את המדינה בפועל. מחמת מצבו של אביהם. ללא סמכות, כמובן, וללא ידיעת הציבור. השמועות, שהושתקו, מספרות שבתקופה מסוימת בחייו של בגין, העלימו מקורביו מן הציבור שהם אלו שמנהלים את המדינה, למעשה. אבל, העיתונות והפוליטיקאים שתקו. כי לא קראו לכל אלו שרה נתניהו. ושוב, אין כלל הוכחה שהיא זו שמנהלת את המדינה.
ובעצם, למה אסור לה לשוחח עם בעלה, ולו עם רעייתו, על מה שמטריד אותם ואת כולנו. קשה להבין מדוע תשלום של עשרות אלפי שקלים ליועץ שלא נבחר, מתיר לו ללחוש על אוזן ראש הממשלה, ולהשפיע על הנהגת המדינה. אבל לשותפותו לחיים אסור. והרי בסופו של יום רוה"מ הוא שמחליט מה לקבל ומה לדחות, ואחריות ההחלטה היא שלו. בעצם, יש לחשוש יותר משליט שאינו מתייעץ משליט שבוחן חלופות פעולה שמציעים לו. יהיו אשר יהיו.
ובוודאי שיש לפסול לחלוטין החלטות המגיעות בחותם ראש ממשלה שאינו מתפקד, והן פרי ישיר של הסובבים- משפחה או אחרים בסביבתו- שנטלו סמכויות שאיש לא הקנה להם, כמנוי לעיל. חבל שהנושא הזה לא נחקר לעומק. אבל ברור שיש אתרוגים ויש 
המילה כבוד אינה שוכנת בפוליטיקה הישראלית. דוגמה שמענו במצעד הסיעות אצל הנשיא. יש מפלגות שלא המליצו לנשיא על אף חבר כנסת שירכיב את הממשלה. אז בשביל מה הם באו? האם הם נבחרו לכנסת כדי לא להחליט?
משפחת נתניהו.
לא, לא הצבעתי ליכוד. כיוון שהתפקדתי למפלגה שרציתי להשפיע על הרכב שליחיה לכנסת, נותרתי נאמן למחויבותי. (ושמחתי להיווכח שאני מגובה על ידי הרב אבינר). גם אינני משותי התה עם מר נתניהו. הגם שאני שכן של המפורסם בתקשורת כ"גיסו של ראש הממשלה". זה שמוזעק מדי פעם לראיונות תקשורתיים. ומשום מה אני אינני מוזעק לחוות את דעתי על המשפחה. וחבל שהתקשורת חוזרת ומחטטת ביחסי אח ואחות. ומעניין שבתחום הזה איש אינו מרים קולו נגד המעורבות המשפחתית הזאת. מה גם שזה אינו מוסיף כבוד לפוליטיקה הישראלית בכללה.
אכן, המילה כבוד אינה שוכנת בפוליטיקה הישראלית. דוגמה שמענו במצעד הסיעות אצל הנשיא. יש מפלגות שלא המליצו לנשיא על אף חבר כנסת שירכיב את הממשלה. אז בשביל מה הם באו? האם הם נבחרו לכנסת כדי לא להחליט? ואם אין להם הצעה כלשהי, האם אין מינימום של נימוס פרלמנטארי להודות שהדמוקרטיה מחייבת להציע את ראש המפלגה הגדולה ? היו בחירות, הייתה התמודדות, והיה מנצח.
למה לא לברך אותו. גם עם תוספת של תקווה שהוא יוביל את ישראל לקראת העתיד? כמקובל בעולם. דומה שלוויכוח על שינוי שיטת הבחירות, יש להקדים ולחייב בכללי התנהגות ציבוריים. נתאר לנו את שלי יחימוביץ' מציעה לנשיא לפנות למי שזכה במספר הגדול ביותר של ח"כים שירכיב את הממשלה הבאה. המדינה הייתה רועדת ממחיאת הכפיים שהייתה זוכה להן. אבל הפוליטיקאים נותרו קטנים וקטנוניים, לבושתנו. ובעצם, אולי לא. כאן מדובר בביבי. ולגביו כל הכללים והנימוסים אינם קיימים בשדה הציבורי הישראלי.
למדנו כבר ש"אלוקים יבקש את הנרדף". הנה עוד סיבה להצלחתו של נתניהו ולכישלונם של יריביו.