"תהליך השלום", חלול מתוכן ועקוב מדם, ממשיך בלפיתת החנק שלו. אחרי מתקפת הקטיפה של אובמה, פתח שר החוץ שלו, קרי, קו דו-שבועי אלינו, ובין לבין שליחים אחרים אינם מרפים לרגע. נתניהו שותק, להוציא חזרה מונוטונית על חזון שתי המדינות, המשותף לו ול'שלום עכשיו'. 

מי יודע מה נרקם במסתרים, אך לפי כל התסריטים הפרטנר יהיה תמיד אש"ף - הוא הפת"ח - הוא הרשות הפלשתינית. זאת על פי ההכרה של ראש ממשלת ישראל באש"ף תחת הנהגת יאסר ערפאת כ"נציג הלגיטימי היחיד של העם הפלשתיני" מתאריך 9.9.1993. עשרים שנים חלפו, למעלה מ-1,500 יהודים רצחה ההכרה הזאת ואלפים פצעה, את עם ישראל וארץ ישראל קרעה לגזרים, ועדיין יש בתוכנו חסידים שוטים וסנגורים לאסון הזה.

בוויכוח הפנימי על אוסלו חסר פן אחד חשוב, הפן המוסרי. היה צריך לאדם מבחוץ, ידיד גדול שחי בתוכנו, כדי להזכיר לנו זאת: יאן וילם ון דר הובן, מנכ"ל המרכז הבינלאומי של נוצרים ציונים היושב בירושלים. בקריאה "אמרו לא למדינה פלשתינית!" ממלא המחבר חלל שהותירו התקשורת והפוליטיקאים שלנו בציור דיוקנו של אש"ף.

ון דר הובן: בשחר ימיו של הארגון חשד ערפאת בצעיר בן 30, פרוק חמיד, כי אינו נאמן וגרם לרציחתו. משנתברר שהקורבן היה חף מפשע, הוא לא התרגש. מעכשיו יתייחסו אליו ברצינות, "היה זה מעין טקס חניכה".

פרנק ג'רוואסי מהמרכז לביטחון בינלאומי מספר על גורלו של עיתונאי בביירות, סלים אלאווזי, בעל כתב העת 'אל-חוואדס' שהתנגד לארגון הטרוריסטי. שני מטעני חבלה גרמו לקריסתו של בניין מערכת העיתון ואילצו את העורך להימלט ללונדון. אחרי שלוש שנים סמך על תעודת מעבר בטוח של ראש הממשלה וחזר. הוא נחטף למאורת עינויים, שם קטעו את אצבעות ידיו מפרק אחר מפרק גם ואיברים אחרים, שפוזרו ברחבי הכפר. תמונות זוועה של גופתו המחוללת שחולקו הפיצו חרדה ופחד בקהילת העיתונאים בבירה. כך שוכנעו העיתונאים ליישר קו. מי שהמשיך לגנות את הטרור מצא בפתח ביתו חלקי גופות עטופות בפלסטיק, עם ההתראה שגם אותו יעטפו. הרופא ד"ר טורבי העיד: "ידועים לי מקרים שאנשים הושלכו לתוך מיכלי חומצה... נערות צעירות נאנסו...". 

ון דר הובן מסכם: "הרציחות והעינויים הפכו מאז לחלק בלתי נפרד הן מאישיותו של יאסר ערפאת והן מאופיה של תנועת אש"ף שבראשותו", ושואל: "האין האנשים הרבים מספור... שנרצחו באכזריות, שעונו ונאנסו, סיבה מספקת לכך שישראל תאסור באיסור מחלט כל מגע וכל קשר עם אש"ף?".

מי שתוהה האם מאז ימי ביירות העליזים אש"ף חזר בתשובה, ייצא ויראה כיצד מקדיש הארגון רחובות, כיכרות ובתי ספר לזכר רוצחי המונים מן המתועבים ביותר. ומנהיגם הנוכחי, מכחיש השואה אבו מאזן, בנאום בכנס יובל של אש"ף ב4.1.2013, נשבע להמשיך בדרכם של חאג' אמין אל-חוסייני (המופתי ששיתף פעולה עם הנאצים) ויאסר ערפאת. ביולי 2010 מת אבו דאוד, ממתכנני רצח הספורטאים באולימפיאדה במינכן. אבו מאזן שלח מברק תנחומים: "כמה נפלא הוא בתור אח, חבר לדרך, לוחם קשוח ועיקש". 

למרות כל אלה, רבין ופרס חלקו פרס נובל עם אבי הטרור המודרני, ערפאת, ולמרות שאין סעיף אחד באוסלו שלא הופר על ידי אש"ף, ישראל ממשיכה לדבוק באסון הזה באדיקות. עד היום פרס מתגעגע לערפאת ("איתו היה יותר קל לקדם את תהליך השלום", ראיון בניו-יורק טיימס, ינואר 2013) ועד היום הוא מתפעל מאבו מאזן ("לדעתי הוא פרטנר מצוין", שם).

תודה לך, מר ון דר הובן, תודה על התזכורת המוסרית. היינו זקוקים לה.