בזמן שהאבן במעופה
בזמן שהאבן במעופה

שתיים לפנות בוקר. 41 מעלות במדחום. אמצע הלילה, הוא בן שבעה חודשים, צורח. הברירות מתחלפות מהר בראש, כמו דילר שטורף ערימת קלפים: מה יותר מסוכן, לנסוע איתו למרכז לרפואה דחופה במודיעין או לתת לו לקדוח? 

הגזירות הכלכליות כואבות לכולנו, אבל בתוך כל הרעש הזה אתם לא שומעים: יש אמא במדינת ישראל שלא יכולה לקחת את התינוק שלה לרופא במקרה חירום, כי כביש הגישה היחיד ליישוב שבו היא גרה מותקף מדי ערב בידי פורעים פלשתינים. 

עשור שלם היה כאן שקט. תושבים חדשים ביישוב לא חשבו למגן את שמשות המכונית. תיירים גילו את היופי וההוד בנוף הבראשיתי הזה. בשבילים דיברו על מחירי הנדל"ן. 

אבל מאז עמוד ענן הולך ומתקלף מעטה הנורמליות: מאפס אירועים בעשר שנים לעשרות מקרים בשבוע. לא עצרו את זה בשבוע הרא

שובה של אינתיפאדת הכבישים מתרחש מתחת לרדאר. מלהגים על תאונת דרכים קלה של מגישת טלוויזיה, אך לא על האחות שטיפלה בה בבית החולים, חזרה הביתה ונסקלה באבנים

שון, וזה הולך ומחריף. צמיגים בוערים, חסמי אבנים בכביש (שנועדו לגרום לנהג לעצור, ואז לטווח אותו במבול בליסטראות), בקבוקי תבערה. 

המתנחלים הצודקים־תמיד מדברים בשפה חדשה, נבוכה. אני מפחדת, אמרה לי רחלי, מאוד מפחדת. בהרוג הראשון אנחנו עפים מפה, אמר לי מייקל. רעות נועלת את דלתות המכונית מבפנים ("למרות שבמקרה של תאונת דרכים יהיה מסובך לחלץ אותי"). טליה מחכה לפני השער עד שתצא מכונית נוספת ורק אז מתניעה. שיירות, כמו ב־48'. 

ההוראות החדשות לפתיחה באש במקרה של יידוי אבנים גורסות כי אם האבן שהושלכה כבר במעופה, מיידה האבנים אינו מסכן את חייך. אתה יכול להיקלע למחסום בכביש, המון ערבי מתקהל סביבך עם בלוקים ומוטות ברזל (קרה לד"ס מהיישוב הסמוך), זגוגיות המכונית מנופצות - אבל אם תשתמש באקדח, תבלה את שארית החיים שהצלת בין בתי משפט. 

והחיילים? תחת מדיניות ההכלה, הם יעמדו מול מחבלים המיידים סלעים ויצעקו להם בערבית "די, תפסיקו". במקרה הפחות טוב, כפי שפורסם בסרטונים ברשת השבוע, הם פשוט יברחו במהירות. 

שובה של אינתיפאדת הכבישים מתרחש מתחת לרדאר. מלהגים על תאונת דרכים קלה של מגישת טלוויזיה, אך לא על האחות שטיפלה בה בבית החולים, חזרה הביתה ונסקלה באבנים. 

טרור הנשק הקר בוקע את חומת האדישות התקשורתית רק כשפעוטה בת שלוש נלחמת על חייה. גבר בן 53 שנפצע קשות בראשו במוצאי השבת שעברה, כתוצאה מבזנט שביקע את גולגלתו, הוא לא סיפור. אגב, למרות מצבו הקשה של האיש, הוא פונה במכונית פרטית כי גם האמבולנס שהיה בדרך אליו נרגם באבנים.

כדאי לזכור את האינתיפאדה הראשונה והשנייה, את הנסיגה של צה"ל מלבנון, את העקירה מגוש קטיף: זה אף פעם לא נגמר בהתנחלויות. לא עצרת את זה כאן, זה ירדוף אותך עד הירח.

"לא משנה מה קורה בעולם החיצון, כל כולך עסוקה בהתנחלויות", כתב לי קולגה שעקב אחר דף הפייסבוק שלי לאחרונה, "לא נראה לך פתטי?" 
הילד שלי, קולגה יקר, חזר מבית הספר עם מכתב המציע "דרכי התמודדות עם המצב הקשה": דיבוב רגשי של הילדים, לגיטימציה למחשבות, קבוצת תמיכה להורים. בדיוק כמו במלחמה. הוא בן שמונה. הוא סיפר לי באותה נשימה על אבא של ישי שנפצע השבוע ועל הקלפים שהצליח להחליף בהפסקה. פתטי? במקום שיעור טבע, היתה לילדים מסיבת הודיה: על משפחתו של יהונתן הושלך בקבוק תבערה והם יצאו בחיים.
 
פורסם ב"ישראל היום"