להעמיק את תודעת קדושת החיים

החברה צריכה לשדר מסר ברור וחד-משמעי, שרצח ואלימות הם בבחינת בל ייראה ובל יימצא בחברה אנושית מתוקנת

הרב מנחם ברוד , י"ב בסיון תשע"ג

מסע הרצח בסניף הבנק בבאר-שבע טִלטל את כולנו. מזעזעת במיוחד הקלות שבה קם אדם ומחליט לרצוח.

כאן בוצעו הרציחות בנקמה על סירוב הבנק לפרוס חוב. אתמול רצח בעל את אשתו על רקע משבר בחיי הנישואין. שלשום רצח אדם את שכנו בגלל ריב על חניה. ואח רצח את אחיו בשל 'עלבון'.

האם אפשר לפטור את העניין בהטלת האשמה על כתפי הפושעים, או שגם אנחנו, כחברה וכציבור, אמורים לעשות בדק בית כלשהו? האם יש כאן התפרצות של רוע נקודתי, או אולי נוצר רקע סביבתי שמצמיח את מעשי הזוועה האלה?

זילות החיים

יש תחושה שהפשעים האלה צומחים מתוך אווירה כללית של זילות חיי אדם. כמעט מדי יום ביומו אנו מדוּוחים על מעשי רצח, ולצערנו כבר איננו מתרגשים מהם, כי הם נהפכו לשגרת חיים. חל פיחות בערך של קדושת החיים.

אולי הזילות של חיי האדם מתחילה באלימות הרבה הקיימת במה שמכונה 'תרבות'. ראו כמה אלימות יש בסרטים ובמחזות, בספרות ובמשחקי מחשב. בימי קדם היו בני-אדם נאספים בכיכרות וצופים באנשים הנאבקים זה עם זה עד מוות. כיום כבר אין רוצחים בנ
הזילות בחיי האדם קשורה גם לקלות שבה החברה מקבלת הרג עוּבָּרים, למשל, או נטילת חייהם של חולים סופניים. ברגע שפורצים את המוּחלטוּת של קדושת החיים ומתירים לבני-אדם ליטול חיים של זולתם, נהפכת הפִרצה לשיטפון
י-אדם לשם בידור, אבל עדיין ההמון מפיק הנאה מצפייה באלימות.

יש המלגלגים על העיתונים החרדיים, שבעיקרון נמנעים מלפרסם מעשי פשע, אבל ההימנעות מפרסום הפשע נועדה לשלול את הלגיטימיות שלו, ולהעביר מסר – הדברים האלה הם מחוץ לעולמם של בני-אדם נורמליים.

מדוע בני-אדם נאורים ובני-תרבות אינם מבינים שה'תרבות' הזאת בלתי-מוסרית, והיא פורטת על נימים אפלים בנפש האדם? מדוע לא ברור לנו שחובה להוקיע גם את האלימות הזאת ולקבוע שצפייה באלימות היא מעשה בלתי-מוסרי? החברה צריכה לשדר מסר ברור וחד-משמעי, שרצח ואלימות הם בבחינת בל ייראה ובל יימצא בחברה אנושית מתוקנת.

קדושת החיים

הזילות בחיי האדם קשורה גם לקלות שבה החברה מקבלת הרג עוּבָּרים, למשל, או נטילת חייהם של חולים סופניים. ברגע שפורצים את המוּחלטוּת של קדושת החיים ומתירים לבני-אדם ליטול חיים של זולתם, נהפכת הפִרצה לשיטפון.

קדושת החיים משמעותה – שחיי אדם קדושים הם, ואסור לאדם להעלות על דעתו לגדוע אותם. בהלכה אין שום הבדל בין חייו של זקן חולה וגוסס ובין חייו של ילד קטן, עֵרני ותוסס. מי שמזרז את מיתתו של גוסס, הוא רוצח לכל דבר. הרעיון הטמון ביסוד הגישה הזאת הוא, שחיי אדם אינם נמדדים במונחים כמותיים. רגע של חיים הוא הדבר המקודש ביותר, שאי-אפשר להעריכו.

ערך זה של קדושת החיים מבוסס על אמונה בבורא עולם, שנתן את החיים ואסר באיסור החמור ביותר לשפוך דמים. הזעזוע הפוקד אותנו צריך להוביל להעמקת החינוך לקדושת החיים. חובה עלינו להשריש בלב כול כי הדיבר "לא תרצח" מוחלט, "כי בצלם אלוקים עשה את האדם".