בסקר בין לאומי שנערך בשבוע האחרון על ידי רשת BBC הבריטית הסתבר כי המדינה הפופולארית ביותר כיום בעולם היא לא פחות מאשר גרמניה.
56% מתושבי התבל סוברים כי לגרמניה יש את ההשפעה החיובית ביותר כיום על העולם. מדינת ישראל, למתעניינים, נמצאת בתחתית הרשימה עם 21 אחוזי תמיכה בלבד, לעומת 52% הסוברים כי יש לנו השפעה שלילית על העולם (אם זה מנחם, הקדמנו את צפון קוריאה, פקיסטאן ואיראן).
הרבה דברים ניתן ללמוד מסקר מעין זה: ניתן ללמוד כיצד מסע דה-לגיטימציה תקשורתי רב שנים מצליח להשפיע על דעת הקהל; אפשר ללמוד מכאן על הזיכרון הקצר של האנושות; וניתן להסיק מכאן שגם שנה הבאה לא נזכה כנראה באירווזיון.
לי לפחות, ידיעות מעין אלו, עוזרות להפנים פעם אחר פעם את הסלידה מן השקר הגדול ביותר השולט כיום בעולמנו: שקר הפופולאריות. מדד הפופולאריות, משמש בתרבות הפוסט מודרנית כמדד הבלעדי למה נכון ומה לא נכון: החל בהתמודדות על תפקידים ציבוריים; המשך בתוכניות 'האח הגדול'; וכלה בתלות של כל אחד מאיתנו בדעת הקהל הסובבת את חייו שלו.
הרצון האובססיבי למצוא חן, המחשבה כי מחמאות ולייקים על מעשה שעשית (או מאמר שכתבת), גם מעידים שריבונו של עולם מרוצה מכך – היא אשליה שיש להילחם בה.
לעומת זאת, להרגיש נוחם ואושר כאשר מעשי עונים על קריטריונים תורניים ומוסריים ללא קשר בדעתם של הסובבים – זהו המבחן בה"א הידיעה כיום.
אדם אינו אמור חלילה להיות מנוכר לסביבתו, ויש צורך 'למצוא חן בעיני אלוהים ואדם'; השאלה היא רק מי קודם אצלנו – אלוהים או האדם? אחד המשפטים המלווים אותי בחיי הוא משפט שנאמר לי על ידי תלמיד חכם לפני עשר שנים, כתשובה להצדקתי התנהגות מסוימת בטענה כי 'כולם עושים כך'; אותו תלמיד חכם עצר קמעא, שתק כמה שניות, ואז נעץ בי מבט חודר ואמר: "לשמים אדם מגיע לבד, תזכור את זה".