אחד מאתרי האינטרנט הפופולריים, הוותיקים והרלוונטיים ביותר ברשת הישראלית הוא האתר "לא רלוונטי" של חנן כהן. למעלה מעשר שנים אוסף כהן מכתבי שרשרת המופצים בדואר אלקטרוני ובודק את תוכנם. כמעט כל אגדה אורבנית שעברה ברשת מוצאת את שברה תחת המקלדת של כהן, שחוקר ובודק ומוכיח כמעט תמיד כי העניין לא רלוונטי, וממליץ שלא לתת יד לשמועות, להמלצות ולהזהרות המופרכות שרק מבלבלות את הציבור ומציפות אותו בדיס-אינפורמציה.
מכתב הרשת האחרון שבו טיפל כהן המליץ בחום על טיפול אלטרנטיבי לסרטן. מפיצי המכתב טענו כי קונספירציה של חברות התרופות מונעת מהציבור מידע חשוב, ולפיו פיזור של גרידת לימונים קפואים על המזון יעיל פי עשרת אלפים מטיפול כימותרפי. כהן בדק ומצא כי בשנים האחרונות אכן נתגלו חומרים המופקים מלימון שמצליחים להשמיד תאים סרטניים במבחנות של מעבדות המחקר. אך למרות המאמצים, טרם הצליחו החוקרים להפיק תרופה יעילה מלימון. המכתב הזה, כמו רוב המכתבים שמגיעים אל אתרו של כהן, אינו בהכרח תוצאה של זדון. הוא נראה יותר כתוצר של עובדות מדעיות שלוקטו מהרשת ועורבבו היטב עם דמיון פורה, משאלות לב ורצון להוציא בשורה כלשהי, מופרכת ככל שתהיה.
שפר גורלה של ממשלת ישראל וכהן מטפל רק במכתבי שרשרת אנונימיים, ולא בהחלטות שמפרסמת מזכירות הממשלה. שאם לא כן, כמעט אין ספק שאת החלטת הממשלה מיום ראשון השבוע, המסמיכה את שר הביטחון להכריז על "התאחדויות בלתי מותרות" בהקשר לתופעת 'תג מחיר', הוא היה מכתיר כלא רלוונטית. לכל הפחות לא רלוונטית מעבר לצרכים הפוליטיים והתקשורתיים של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ושרת המשפטים ציפי לבני.
הפרק העוסק בהתאחדויות בלתי מוכרות הוא השביעי בקובץ התקנות לשעת חירום. אותו קובץ תקנות דרקוני שירשנו, בהתאמות מתבקשות, משלטונות המנדט הבריטי. כבר בראשית הפרק מגדיר החוק קבוצות אשר יכולות להיכנס תחת ההגדרה של "התאחדויות בלתי מוכרות". ואיך שלא מסובבים את ההגדרות הללו, פעילות תג מחיר - גם כשהיא חורגת מתחום הגרפיטי - מתקשה להיענות להן. על פי הפקודה, ההתאגדויות הבלתי מותרות יהיו אלו שיסיתו או יפעלו "למיגור חוקתה של ישראל או ממשלת ישראל בכוח הזרוע או באלימות. גרימת שואה או בוז, או הסתה לאיבה, כלפי ממשלת ישראל או שר משריה בתפקידו הרשמי. השמדת רכושה של ממשלת ישראל, או פגיעה בו. מעשי טרור המכוונים כנגד ממשלת ישראל או כנגד עובדיה". כבר עתה יש שפע של סעיפי חוק אשר מטפלים במקרה הצתת שטיח של מסגד, או אפילו בית כנסת. מהפגיעה ברגשי דת, ועד לעבירה החמורה של הצתה - שהעונש עליה יכול להגיע עד לעשרים שנות מאסר. אבל הפקודה של "התאחדויות בלתי מותרות" איננה רלוונטית כל עוד לא הוצת שטיח במשרדי משרד הפנים. אגב, הניסיון מלמד כי למרות שאי אפשר להפעיל את הפקודה נגד פעולות 'תג מחיר', אין זה אומר שלא ינסו. אלא שבתי המשפט מדקדקים בלשון החוק הרבה יותר מחברי הממשלה.
אבל גם אם נניח לרגע שבמשרד המשפטים ובמשרד הביטחון יהיו יצירתיים מאוד ויצליחו להתאים את העילות שבפקודה לפעילות 'תג מחיר', הרי שלא ברור כיצד ישתמשו בה. הפקודה נכתבה כדי לנסות ולבלום ארגונים אזרחיים המסייעים לפעילות טרור בסיוע לוגיסטי, בעיקר בתחומים של מימון והעברת כספים. מדובר בעיקר בארגונים בינלאומיים כמו בנקים וארגוני צדקה אסלאמיים שמעבירים כסף לחמאס בדרך זו או אחרת. הכרזה על ארגון כזה כהתאחדות בלתי מוכרת מאפשרת להחרים כספים המגיעים לישראל שמקורם באותו ארגון, ולהעמיד לדין את מי שסייעו בהעברת הכסף. הפקודה הזאת הפילה בשנים האחרונות לא מעט חלפני כספים ערבים בשני צִדי הקו הירוק. אבל לא ברור איך הפקודה הזאת רלוונטית לתופעת 'תג מחיר'. הפרופיל של מבצעי 'תג מחיר', כפי שהוא עולה נכון לשעה זו בדיונים אצל גורמי האכיפה, הוא של חוליות מגובשות של שניים-שלושה בחורים צעירים. החוליות פועלות בנפרד ואינן קשורות זו לזו. אחרי הכול לא מדובר בפעולות מורכבות, ואת המסגרת הארגונית-תדמיתית מספקת להם בעיקר התקשורת. זו הסיבה שהשב"כ, הצבא והמשטרה לא מצליחים לחשוף את המבצעים. זו גם הסיבה לכך שהפקודה שהופיעה בהחלטת הממשלה אינה רלוונטית. היא דורשת שכל אדם "שבחזקתו, משמרו או שליטתו נמצא כל רכוש (וביטוי זה פירושו נכסי מטלטלים ונכסי דלא ניידי מכל המינים) של ההתאחדות, וכל אדם שבידו כל חשבון או פיקדון של ההתאחדות, או שהוא עשוי או יהיה עשוי לשלם כל סכום להתאחדות, ישלח בדואר רשום לשר האוצר, במשך 48 שעות, הודעה בכתב על העובדה ההיא". שר האוצר יכול להורות לאותו אדם להעביר את כספי ההתאחדות ואת רכושה לחזקתו של שר הביטחון. הפקודה ממשיכה ומפרטת את הדרכים שבהן ניתן לעקל את רכוש ההתאחדות ולהעמיד לדין את מי שמסייעים לה. במקרה של התאחדות המאגדת שלושה פרחחים בני שבע עשרה, נראה שהרכוש אינו עולה על פחית של תרסיס צבע. את מכונית הסובארו ליאונה המבוגרת מהם בארבע שנים, אותה הם שאלו לצורך ביצוע העבירה, יכולה המשטרה לחלט גם בלי הפקודה.
התחשבות מסוימת בכך שגם בנט ודנון חברים בממשלה מנעה את הכללת 'תג מחיר' בפרק אחר של הפקודה, העוסק בטרור. אך בספין לא רלוונטי נוסף הובטח כי לבני תטמיע את נושא 'תג מחיר' במסגרת החוק נגד טרור ההולך ומתגבש במשרד המשפטים, כחלק מהליך חקיקה שיחליף את תקנות שעת חירום המנדטוריות. אך מכיוון שאי אפשר להגדיר בחוק את מי שמבצע פשע שנאה כטרוריסט ובלבד שהוא חבוש כיפה, לבני תתקשה לייחד את הטרור רק לתופעות של ניפוץ חלונות מסגדים או הצתת דלתות של כנסייה. היא תיאלץ לכלול בקהילת הטרוריסטים המתרחבת שלה גם את מחללי בתי הכנסת בבת-ים ובחיפה, את מנקבי הצמיגים של מכוניות בבעלות יהודים ברמלה, ומי יודע - אולי גם את מרססי הגרפיטי "חרדים לכו לעבוד".
החלטת הממשלה אמנם אינה רלוונטית לתופעת 'תג מחיר', אך היא רלוונטית ועוד איך למי שמייחלים לדה-לגיטימציה של הימין הישראלי או של הציבור הדתי-לאומי. לא פחות משלוש מאות וארבעים ארגונים הוכרזו כהתארגנות לא חוקית. כולם ארגונים אסלאמיים קיצוניים החשודים במימון טרור. פחות בטרור של גרפיטי, יותר בכיוון של רצח ילדים. בשנה האחרונה למשל הכריזה הממשלה כהתאחדות בלתי חוקית על הIHH הטורקית, זו שמימנה את המשט לעזה ותומכת בחמאס, ועל 'כוח קודס' של משמרות המהפכה האיראניים. החלת הפקודה על צעירים חובשי כיפות מהשומרון או מירושלים לא תסייע אמנם לעצור את פעולות 'תג מחיר', אבל היא בהחלט עושה לציפי לבני נעים בגב.
לא עובדים בפרקליטות
עוד ועוד שופטים צעירים ומשכילים שנקלטו במערכת בשנים האחרונות מפיחים תקווה כי משהו חדש מתחיל. כבר לא מדובר במשפטנים שצמחו רק במסדרונות הפרקליטות ועולמם צר כמו מסדרונות המערכת. בין השופטים החדשים אפשר למצוא כאלו ששירתו גם בסנגוריה הציבורית או כעורכי דין פרטיים, ובעיקר כאלה שסיימו מסלול אקדמי מרשים, ועתה מגיעים לבתי המשפט כדי לנסות וליישם עקרונות חשובים שלמדו ולימדו.
שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר שאול אבינור, פרסם השבוע את נימוקיו להחלטתו לשחרר עצורה לפני שלושה שבועות. האישה, אסירה לשעבר בכלא נווה תרצה, החלה להטריד בטלפון את אחד מסוהרי המתקן על רקע רומנטי. הסוהר התלונן במשטרה שוב ושוב, וזו נחלצה בסופו של דבר לעזרתו ועצרה את האישה. בחקירתה סיפרה שעשתה זאת בהשפעת הטיפה המרה והבטיחה לחדול ממעשיה. החוקרים ביקשו להחזיק אותה במעצר עד לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. אך בבית המשפט התברר כי האישה נחקרה בלא ליווי של עורך דין מהסנגוריה הציבורית, אף על פי שביקשה זאת. השוטרים טענו כי הודיעו לסנגוריה הציבורית על בקשתה של האישה, אך בסנגוריה הכחישו כי הודעה כזו אכן התקבלה.
לא מדובר בתקלה נדירה. בסנגוריה הציבורית טוענים כי משטרת ישראל נמנעת מלהודיע להם על עצורים שדורשים לראות סנגור ציבורי, למרות שהדבר הוא חובה על פי חוק. בבית המשפט העליון נפסק כי מניעת היוועצות של חשוד עם עורך דין לפני חקירה יכולה לשמש עילה לשחרור. החשד הוא כי במקרים רבים המשטרה מסתפקת במאמץ קלוש לתפוס את הסנגוריה הציבורית בטרם היא מצהירה בבית המשפט כי השאירה הודעה בנידון. השופט אבינור, מודע לכרוניקה, ביקש מהמשטרה רישומי יומן המתעדים את הניסיון להודיע לסנגוריה על דבר המעצר. השוטרים לא הצליחו לספק רישומים כאלו. השופט קבע כי חוסר תיעוד של מסירת ההודעה כמוהו כאי מסירת הודעה, ולכן שחרר את החשודה לביתה.
בבית משפט השלום בבאר שבע השופט ד"ר יובל ליבדרו הבהיר גם הוא כי הצדק נמצא גם בפרטים הקטנים. הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד אדם בעבירה של איומים. הוא הובא לפני השופט ליבדרו וביקש לבטל את כתב האישום, שכן לא ניתנה לו ההזדמנות לעבור שימוע קודם להגשתו. הפרקליטות טענה כי שלחה את טיוטת כתב האישום וזימון לשימוע, אך הנאשם טען כי המכתב נשלח לכתובת ישנה שלו. הפרקליטות התגוננה ואמרה כי החוק מחייב אותה לשלוח את הזימון "לכתובת הידועה לה", ובמשרדיה עושים זאת בעזרת תוכנה ממשלתית ששולפת את מקום מגוריו של הנאשם כפי שהם מופיעים במשרד הפנים. אם הנאשם לא עדכן את הכתובת, כפי שמחייב החוק, הרי אין לו להלין אלא על עצמו. הנאשם טען כי כתובתו העדכנית דווקא הייתה צריכה להיות ידועה לפרקליטות, שכן היא התנוססה על גב מסמכי תיק החקירה. הפרקליטות טענה כי אין זה תפקידה לחטט בתוך תיק המסמכים כדי להתעדכן בכתובת העדכנית. השופט חשב שמדובר דווקא במאמץ סביר. זכות השימוע, קבע השופט, היא זכות מהותית שאי אפשר להתנער ממנה רק כדי להתחשב ביעילות עבודת המזכירות בפרקליטות. מאחר שהכתובת המעודכנת של החשוד או הנאשם מופיעה בדרך כלל בכותרת תיק החקירה, השופט קבע שעל הפרקליטות לעשות את המאמץ ולהעתיק משם את הכתובת העדכנית. אם היא אינה עושה זאת, ייחשב הדבר כאילו לא נשלח לנאשם זימון לשימוע, וכתב האיום יבוטל.