ישנן הרבה סיבות לגנות את ההחלטה האירופית, אבל הדבר האחרון שאנו זקוקים לו הוא סוג ההונאה העצמית המגולמת בטיעון שהדבר מתנגש עם שליחותו של קרי. יש להכיר בעובדה שוושינגטון ובריסל משחקות מולנו בתפקידים הידועים של השוטר הטוב והשוטר הרע. אחרי מקלחת הצוננין שקיבלנו מהאירופים, אנחנו רצים בבהלה למזכיר המדינה ג'ון קרי.

אם האמריקנים חשבו שהאירופים מפריעים הם יודעים איך להתבטא. בשנת 1980 האירופים פרסמו את הצהרת ונציה המכירה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני בשעה שהממשל ביקש למסמר את הסכם קמפ דיוויד. אפילו ממשל בלתי ידידותי כמו זה של קרטר ידע לנזוף באירופים ולהדיר אותם מתפקיד במשא ומתן המזרח תיכוני. הדרה זו נמשכה עד שהגיעו אשפי אוסלו לבימה.

ממשל אובמה סיגל לעצמו טכניקה שכונתה על ידי פקיד ממשל כ"הנהגה מאחור". הממשל יושב כאילו בשקט ומרשה לאחרים לבצע את העבודה השחורה. אפשר לראות את הטכניקה הזאת בפעולה בסוגיה האיראנית. ברור לכולם שהדהירה האיראנית לגרעין רק צוברת תאוצה, אבל הממשל אינו מעוניין לכבד את הבטחתו למנוע מהאיראנים פצצה גרעינית. עתה מתרוצצים בכירים לשעבר כמו תומאס פיקרינג, ברנט סקואקרופט וזביגנייב בז'ז'ינסקי, הידועים בעוינותם כלפי ישראל, ודוחפים מדיניות של הידברות עם האיראנים. לדידם יש להימנע אפילו מהחרפת הסנקציות ובוודאי שלא לנקוט צעדים צבאיים הרי אסון, שרק יקשיחו את העמדה האיראנית. הם דורשים הידברות עם נשיאה החדש של איראן רוחאני, אשר ידוע ביכולות משיכת הזמן שלו. עתה עבר מכתב בבית הנבחרים, עליו חתומים כשליש מחברי הבית, הדורש מהממשל מדיניות דומה. ברור שהמכתב משקף את העייפות האמריקנית מהרפתקה צבאית. אבל גם ברור שהמיעוט הדמוקרטי, המהווה רוב רובם של החותמים, קשוב לרצונו של נשיא דמוקרטי ולא היה נוקט במהלך הזה בלי אור ירוק מהבית הלבן.

אומרים שמרטין אינדיק ימלא תפקיד מפתח במשא ומתן. היה זה אותו אינדיק שבריאיון בגלי צה"ל ובטור שפרסם בהראלד טריביון הזהיר שעל נתניהו לבחור בין קואליציה ימנית וידידות עם ארה"ב. למה שאובמה יהיה הרע בסיפור? שאינדיק, פעמיים שגריר לישראל בעבר ויהודי (למרות שרחבעם זאבי הי"ד כינה אותו בשם פחות מחמיא), יוביל את הנושא.

לסמן את המחרימים

צודקים הטוענים שגורמים ישראליים תדלקו את האירופים ותרמו את תרומתם הצנועה להחלטה האירופית, ולכן יש לבוא עמם חשבון. ובכל זאת, כדאי להימנע מהטעות שבוצעה בסיבוב הקודם, כאשר חקיקה שאפתנית מדי סייעה לאותן עמותות לפתח מתקפת נגד ולהציג את עצמן כקורבנות המקארתיזם הישראלי. עדיף שהמאבק נגד ארגוני השמאל יקצור הצלחה הפעם ולא יסתיים בקול ענות חלושה. לכן, יש להניח את התשתית ולפתח אותה הלאה עקב בצד אגודל. 

בשלב הראשון יש להסתפק בפרסום מקורות המימון של אותן עמותות. ולכן כל עמותה שמקבלת יותר מ50 אלף שקלים בשנה מממשלה זרה תהיה חייבת להירשם, ורשם העמותות שאחראי על עדכון הרשימה יפרסם את הדבר בעיתונות וברשת. כמו שהאירופים מסבירים לנו כאשר מדובר בסימון תוצרת יש"ע, הם בסך הכול רוצים להעניק לצרכנים האירופים את המידע הדרוש כדי לבצע החלטה מושכלת. גם אנחנו, באמצעות הסימון, מבקשים לצייד את צרכן התקשורת הישראלי במידע כדי שיוכל לשפוט את פעילותם של 'עיר עמים', 'יש דין' וכל היתר.

שנית, כפי שמציע פרופסור ג'ראלד שטיינברג העומד בראש NGO Watch, הכנסת צריכה לארגן שימוע למספר ארגונים הפועלים במימון זר. לאחר חשיפת הארגונים אפשר ללכת הלאה. כמובן שאפשר להעביר את הממצאים לחברים בפרלמנט האירופי שדעתם אינם נוחה משיטה עבודה בלתי שקופה זאת של הפקידות האירופית וממשלותיהם. העיקר הפעם לרשום כמה נקודות על הלוח לטובתנו, ואידך זיל גמור.

לא נותנים ומקבלים

אורי אליצור טען בצדק שמה שחסר בממשלת נתניהו הנוכחית, לעומת הראשונה שבה שימש כראש לשכה, הוא גישת "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו". נתניהו מוכן לתת בלא שקיבל סחורה אמיתית בתמורה. לדוגמה, תמורת ההקפאה דה-פקטו הפלשתינים מתחייבים לא ללכת למהלכים חד-צדדיים באו"ם. באוסלו קיימת התחייבות מפורשת כזאת מצדם, כמו התחייבות להימנע מהסתה (ויתור שעל פי השר יובל שטייניץ אנו אמורים לדרוש במשא ומתן), ומאידך אין התחייבות ישראלית להימנע מבנייה ביש"ע. 

מי שרוצה לראות את השיטה בפעולה יכול לראות אותה גם בתוככי הקו הירוק במשא ומתן עם הבדואים. אחרי הנדיבות של השופט גולדברג כלפי הפלישה הבדואית לקרקעות המדינה, הגדיל לעשות השר לשעבר בני בגין. מתווה בגין עורר תרעומת אבל עבר בממשלה, והנה מתארגנת תנועת מחאה בדואית נגד גירושם מחלק מהקרקעות שאליהן פלשו. ואי אפשר בלי אנשי רוח מהארץ ומהעולם שמתגייסים לטובת הבדואים. כל הסכם שנחתם הוא רק הקדמה להתדיינות נוספת המלווה באיומי אלימות, כאשר הוויתורים הישראליים הקודמים מהווים נקודת פתיחה לשלב הבא. במקרה של הבדואים, ישראל חייבת להבהיר שכל מה שהבטיחו גולדברג ובגין ועבר בממשלה אינו מחייב את ממשלת ישראל אם הבדואים יתמידו בסירובם ובמריים.