חוסן כלכלי מבטיח חוסן מדיני
חוסן כלכלי מבטיח חוסן מדיני

בימים של מו"מ מדיני מתחדש מול הפלסטינים ולחצים בינ"ל, כשבמקביל החלטות עם השלכות שליליות לכלכלה הישראלית שמקבל האיחוד האירופי, כאי החלת הסכמים כלכליים על מפעלים מעבר לקו הירוק, מתחדדת חשיבות השמירה על היציבות הכלכלית. כשגובר פוטנציאל אי הוודאות במישור המדיני, יש לוודא שלא נהיה תלויים בחסדי זרים.

השבוע אישרה מליאת הכנסת את תקציב המדינה ל- 2013-2014, שהובלתי את הדיונים לגביו בוועדת הכספים, תוך ביצוע שינויים שייקלו מהגזירות המושתות בו על הציבור. כל העת עמדה לנגד עיני, חשיבות צמצום הגירעון, תוך סגירת 'האוברדרפט של המדינה' עוד מהקדנציה הקודמת, שעומד על כ- 40 מיליארד ₪.

במקביל, הקפדתי להפחית מהגזירות על מעמד הביניים והשכבות החלשות בהיקף כספי של 3.5 מיליארד ₪, מתוך כ- 14 מיליארד ₪ מתוכננים, של גזירות וקיצוצים. כך למשל, פעלתי לביטול המס על עקרות הבית, לביטול המס על משפרי הדיור ועוד.

אם נוותר לעצמינו לטובת סיפוק הצרכים המידיים, חשובים ככל שיהיו, אנו עשויים במו ידינו, להוסיף מקדם לחץ כלכלי משמעותי ללחצים הרגילים שמופעלים עלינו. בכך נאפשר למי שאינם בהכרח שוחרי טובתנו, להקשות על שגרת יומנו, תוך ניסיון לייצר לחצים פנימיים לביצוע ויתורים

אין ספק שפופולרי יותר לאשר תקציב שכולם מרוצים ממנו. אך מהלך כזה, רק היה דוחה את יישום הצעדים הכואבים לשנים הבאות. אז בוודאות היה צורך להכניס ציבורים נרחבים יותר תחת עול הגזירות, כולל מעמד הביניים והשכבות החלשות. אותן גזירות שעתידות היו להגיע, היו בוודאי גם כואבות הרבה יותר. בנוסף, הימנעות ממספר מהלכים כואבים עתה, היתה מובילה להגדלת הגירעון והיתה מטילה נטל כבד מאוד על הדורות הבאים.

ככל שהיינו נמנעים מצעדים כואבים היינו צפויים להגדיל את הגירעון לרמה של 70 מיליארד ₪ בעוד שנה-שנה וחצי. הדבר היה מגדיל את הוצאות מימון החוב של המשק, בדיוק באותו האופן שבו האזרח הבודד שמגדיל את האוברדרפט בבנק, נאלץ לשאת בתשלומי ריבית והצמדה מוגדלים.

במצב כזה, היינו מתקשים לגייס אשראי בשווקים הבינלאומיים, מה שהיה מצריך לשלם הרבה יותר עבור מימון ההוצאות השוטפות של המשק. עבור האזרח מן השורה זה אולי נשמע רחוק וכאילו אין זה נוגע אליו, אך תשלומי ריבית מוגדלים של המדינה בשווקים, פירושם נטל כבד יותר על כל אחד מאתנו ואף על ילדינו. המוצרים כולם, כולל מוצרי היסוד, היו מתייקרים בעשרות אחוזים, עקב התייקרות חומרי הגלם וכד'.

אך בכך החשבון איננו מסתיים. יש להוסיף לתוכו את הלחצים המדיניים הגוברים, לחצים שנועדו לכפות עלינו 'ויתורים כואבים'. וזה מה שעמד ועומד לנגד עיני כל העת, לא פחות מעניינים כלכליים אחרים, כיושב ראש ועדת הכספים המזוהה גם עם שלמות הארץ.

אם נוותר לעצמינו לטובת סיפוק הצרכים המידיים, חשובים ככל שיהיו, אנו עשויים במו ידינו, להוסיף מקדם לחץ כלכלי משמעותי ללחצים הרגילים שמופעלים עלינו. בכך נאפשר למי שאינם בהכרח שוחרי טובתנו, להקשות על שגרת יומנו, תוך ניסיון לייצר לחצים פנימיים לביצוע ויתורים. זאת כמובן, מתוך תחושה שעשויה להתעורר בקרב חלקים בציבור בדבר הצורך לזכות מחדש בתמיכה בינ"ל באמצעות ויתורים.

ריסון מידתי, הבטחת יציבות כלכלית והפחתת הצורך בהישענות על חסדי זרים, חיונית ביותר לחיזוק עמידתנו מול ניסיונות חוזרים ונשנים לרפות את ידינו. חוסן כלכלי יחזק את עמידתנו על שלמות הארץ.