מי מרמה את מי?

מיכאל פואה , ח' באלול תשע"ג

ערוץ 7

נשף המסכות לקראת המו"מ המדיני הוא כל כך שקוף, שמדהים לראות באיזו רצינות משתתפים בו השחקנים הראשיים.

הדיל של שחרור מחבלים תמורת היתרי בנייה בהסכמה של ארה"ב, אש"ף,  לפיד, בנט-אריאל וחברי סיעת הליכוד גלוי וידוע לכולם. כל אחד משחק את תפקידו. ארה"ב מביעה מורת רוח מהיתרי הבנייה אבל מקבלת אותם בהבנה. אש"ף משחק כאילו זו סיבה לפיצוץ, אבל שחרור האסירים קודם לכל.

בנט ואריאל וחברי סיעתם יחד עם האגף הימני של הליכוד מצביעים נגד בממשלה, אבל לא שוברים את הכלים ומצביעים בעד התקציב תמורת הבטחה להיתרי בניה ביו"ש, ומשחררים סיסמאות בגנות העסקה וחוסר מוסריותה וקוצרים תמיכה ואהדה על דבריהם חוצבי הלהבות. לפיד וחבריו מגנים בכל פה את הבנייה כפיגוע בשלום וזוכים לפרסום ואהדה במחוזות שלהם. בקיצור מהמשחק הזה שכולם משחקים בכישרון רב, לכאורה כולם מרוויחים.

אך האמת היא שהמפסידים הגדולים הם אנחנו אזרחי מדינת ישראל. שחרור המחבלים הוא לא רק צעד טקטי שמבחנו הוא כמה יהודים ירצחו על ידי מי ששוחררו. שחרור זה בהסכמה מראש של כל המחנה הלאומי הוא פיגוע אסטרטגי בזכות קיומה של מדינת ישראל.

המחנה הלאומי במדינת ישראל תמיד הצטיין בצעדים טקטיים, ונכשל באסטרטגיה. המחנה הלאומי קבע עובדות בשטח בימית ובסיני, בגוש קטיף וכמובן ביו"ש, אך את סדר היום קבע ועדיין קובע השמאל. לכן כאשר הגיעו רגעי ההכרעה בימית בסיני ובגוש קטיף, לא עזרו כל ההצלחות הטקטיות, הכל נחרב. אין ספק שההצלחה הטקטית של  הימין ביו"ש, בגלל גודלה ועוצמתה, הפכה לבעיה אסטרטגית לשמאל, אך לא בעיה בלתי פתירה.

מטרתו של רה"מ נתניהו היא להוריד חלק ניכר מהישובים הקטנים ביו"ש ולהגיע להסדר שהוא קורא לו שתי מדינות לשני עמים. ז
הציבור צריך כבר היום לדעת שהפתרון למצוקת הדיור בשפלה נמצא בשיפולי ההרים של יו"ש. הציבור צריך כבר היום להפנים כי כל גרוש או הפקרת תושבים ביו"ש, תביא תושבים אלו לחפש דיור חלופי ותעצים את מצוקת הדיור. יש להציף את הנתונים, לבנות מטות פעולה שיעירו את המחאה החברתית הצודקת כל כך בנושא זה
ו לא רק הכרזה כלפי חוץ מתוך תפיסה וכוונה שהערבים לא יגיעו למימושה, זו מטרה שנתניהו חותר אליה שנים רבות. בעבר כאשר נתניהו עוד היה באופוזיציה הוא ניסה לרתום אותי אישית יחד עם עוד מספר מובילי דעה בליכוד לרעיון זה. בשחרור המחבלים תמורת אישורי בנייה, כפתיחה למו"מ, הצליח רה"מ לקבל את הסכמת הימין גם לשחרור מחבלים וגם לכניסה למו"מ שתכליתו היחידה היא המשך תהליך אוסלו.

אם צעד זה הוא לא מוסרי כדברי סגן השר אלקין, ואם מערכת הערכים של השר בנט היא שאין פשרות מול הטרור, מדוע לא הפעילו ראשי שדולת א"י - חה"כ יריב לוין וחה"כ אורית סטרוק, ראשי הבית היהודי - השרים בנט ואריאל וחברי הקואליציה מהמחנה הלאומי את כוחם הפוליטי במניעת מהלך אסוני זה? לפני גרוש גוש קטיף השתמש שרון במחנה הימין כדי להעביר את התקציב ולאחר מכן זרק אותו והעביר את הגרוש בתמיכת השמאל. האם הלקח לא נלמד? חברי הכנסת והשרים שהיו מודעים לכוחם סרבו לפניות להפעיל אותו, וחלקם אף הסבירו למי שפנה אליהם שהסיבה לכך היא אישורי הבנייה שהובטחו מראש.

גם ראשי המועצות וראשי מטות הפעולה ביו"ש שתקפו את שחרור המחבלים, לא דרשו מנציגיהם להפעיל את כוחם הפוליטי בהצבעה על התקציב שהתקיימה יומיים לאחר החלטת הממשלה על שחרור המחבלים. בשיחות שהיו לי עם חברי כנסת בכירים מאוד הם שלחו אותי לשמוע מה אומרים שבח שטרן וחבריו שלמעשה נתנו להם אישור למהלך הבזוי הזה. אין ספק שאם היו אפילו חמישה חברי כנסת מהקואליציה מסרבים להצביע בעד התקציב עד לביטול ההחלטה על שחרור המחבלים, ההחלטה הייתה מבוטלת. שרטוט הקו אדום בנושא שחרור המחבלים, וגביית המחיר בתקציב, היה מובן וברור לציבור הרחב, ושלי יחימוביץ וחבריה לא היו מסוגלים לתת רשת בטחון לתקציב, רק כדי לשחרר מחבלים.

אולם רה"מ בתאום עם ארה"ב ואבו מאזן ידע שאת הימין אפשר לקנות באישורי בנייה והוא צדק. מעבר לשאלה המוסרית של שחרור רוצחים מול תוספת בניה, ומעבר לכדאיות העסקה, יש כאן ענין מהותי. שחרור מחבלים הוא הכרה עקרונית שרוצחים אלו הם למעשה לוחמי חופש במלחמה צודקת. מקרה זה אפילו לא דומה לשחרור המופקר תמורת גלעד שליט, שם היה מדובר בכניעה, ולא בהכרה בחשיבות מאבקם.

ההסכמה של המחנה הלאומי למהלך זה, תמורת בנייה, על מנת לאפשר את הכניסה למו"מ מדיני מתוך עמדת נחיתות זו, עלולה להתברר כרגע בו הוכרע גורל חלק מההתיישבות ביו"ש לגרוש ואולי חמור מכך להפקרה חד צדדית. כפי הנראה תופעת צעדות המחאה וכפר מימון בו ראשי הציבור הלאומי מסובבים את הציבור במהלכי סרק, תוך שיתוף פעולה נסתר עם מי שמוביל את מהלכי החורבן חוזרות על עצמם בענק. אין לי ספק שכוונתם של  חה"כ וראשי הציבור טובה, והם בטוחים שבעזרת עוד בנייה הם יעצרו את הגרוש או ההפקרה הבאה. אך במשחק הזה שבו כולם מרמים את כולם, מנצח מי שמוביל ולא מי שמובל.

כל עוד ימשיך המחנה הלאומי לעסוק בטקטיקה, נמשיך להשלות את עצמנו שהימין מנצח בבחירות ואנו מובילים, היות והשמאל מנצח בהובלת המציאות. זה לא משנה באילו הצהרות חריפות יתקפו החכי"ם והשרים מימין את שחרור המחבלים, זה מגוחך וכואב לראות את המטה הלאומי בליכוד אוסף חתימות כדי לכנס את מרכז הליכוד לדון בשחרור המחבלים, הכל הצגה אחת גדולה. חמור מכך השר אורי אריאל המתגאה ביום שחרור המחבלים בהאצת הבניה ביו"ש, משחק לידיו של רה"מ והשמאל.

כשיתגברו הפיגועים יאשים השמאל את הימין בשחרור המחבלים וברצח האזרחים "אתם רציתם שחרור מחבלים, במקום הקפאה" יגלגל השמאל כדרכו את האשמה. היחיד ששם מראה גדולה מול מפגן הצביעות הזה הוא סגן יו"ר הכנסת חה"כ משה פייגלין. הוא הודיע שאם הממשלה תאשר את שחרור המחבלים, הוא יצביע נגד התקציב וכך עשה. לו היו מצטרפים אליו עוד שלשה ארבעה חברי כנסת, לו ראשי המועצות ומטות הפעולה של יו"ש היו מצטרפים ללחץ שהפעילו חברי מנהיגות יהודית ומפעילים את לחצם, במקום הסכמה תמורת בנייה, שחרור המחבלים לא היה עובר. אבל כולם שתקו, כי העסקה נסגרה עם כולם מראש והמשך הבנייה לטעמם הוא הערך העליון. בשלב הזה אחד אפס לנתניהו, אובמה ואבו מאזן.
יש לשים את ירושלים והר הבית בראש מאבקנו. העברת הריבונות הזוחלת לירדן שמתבצעת בחודשים האחרונים בניגוד לחוק ובחשאי, היא אבן הראשה של כל המו"מ. רה"מ מנסה לעקוף את שאלת ירושלים ככלל והר הבית בפרט, על ידי חלוקת ירושלים והריבונות בהר בפועל

אולם המאבק לא תם. אם נמשיך להחתים על עצומות נגד שחרור מחבלים, וניתן למו"מ להתקדם עד לרגע שבו כבר נתניהו לא יצטרך את המחנה הלאומי ויוכל לעשות מהלך היסטורי בגיבוי השמאל, מה שהיה בימית ובגוש קטיף הוא שיהיה ביו"ש. הדרך להתמודד עם התהליך שכבר פועל לרעתנו היא להכתיב סדר יום חדש. סדר יום חברתי וסדר יום מדיני. בסדר יום החברתי צריכים להימצא המצוקות האמתיות של כולנו ובראשם מצוקת הדיור ויוקר הבנייה שממשיכים להאמיר.

הציבור צריך כבר היום לדעת שהפתרון למצוקת הדיור בשפלה נמצא בשיפולי ההרים של יו"ש. הציבור צריך כבר היום להפנים כי כל גרוש או הפקרת תושבים ביו"ש, תביא תושבים אלו לחפש דיור חלופי ותעצים את מצוקת הדיור. יש להציף את הנתונים, לבנות מטות פעולה שיעירו את המחאה החברתית הצודקת כל כך בנושא זה. העיסוק בהוזלת הדיור שהוא אמתי וכואב לציבורים גדולים, יפגע ויערער את התהליך המדיני שמחירו הוא ייקור נוסף של הדיור. בסדר היום המדיני צריך להפסיק לעסוק בניסיונות בלימה שהם תמיד מאוחרים מידי.

יש לשים את ירושלים והר הבית בראש מאבקנו. העברת הריבונות הזוחלת לירדן שמתבצעת בחודשים האחרונים בניגוד לחוק ובחשאי, היא אבן הראשה של כל המו"מ. רה"מ מנסה לעקוף את שאלת ירושלים ככלל והר הבית בפרט, על ידי חלוקת ירושלים והריבונות בהר בפועל. מטרתו להגיע להסכם כולל כאשר סוגיות אלו כבר הוכרעו למעשה בשטח, וההסכמים אמורים רק לבטא את המצב וכאילו לא לחדש דבר. מאבק בלתי מתפשר של הציבור ובעיקר של כל המחנה הלאומי בסוגיה זו, יש בכוחו לא רק לבלום את סכנות המו"מ, אלא להחזיר את מדינת ישראל אל מחוזות הצדק ושיפור מצבה הבינלאומי בעולם. המצב בו חוקי היסוד של מדינת ישראל נרמסים ברגל גסה, דווקא במקום שהוא סלע קיומנו , הוא מצב בלתי סביר בעליל.

אלפי יהודים שיעלו להר וידרשו חופש תנועה ואפשרות להתפלל ישנו את המצב לא רק בהר, אלא את המצב המדיני כולו. חברי הכנסת והשרים שידרשו במפגיע וללא פשרות , את מימוש ריבונות הכנסת, וחוק יסוד חסינות הכנסת, ובכלל זה עלייה חופשית של כל חברי הכנסת וועדותיה להר, יתקנו את חטאם בהסכמה שבשתיקה לשחרור המחבלים והכניסה למו"מ, ויכתיבו סדר יום חדש שאתו אבו מאזן לא יוכל להמשיך.

אמת, בשלב הראשון יהיה ניסיון לאיים עלינו במלחמת עולם שלישית, אך אם נהיה נחושים איומים אלו יתפוגגו בדיוק כפי שכל המדינות סביבנו מתמוססות. ההתחברות שלנו ליעוד ההיסטורי שלנו, בניית מרכז תפילה וקדושה עולמי, במקום הקדוש בעולם, ממנו תבוא בשורה רוחנית לעולם, יחזיר לנו את הלגיטימציה וההכרה הבינלאומית שאנו מאבדים בקצב הולך וגובר מאז הכרזנו על עצמנו כגזלנים וככובשים.

אני תפילה ותקווה שהפעם יהיו מספיק פעילי ציבור במחנה הלאומי שיבינו את גודל השעה ויפעלו מתוך ראיה רחבה, ומתוך תחושת שליחות והובלה.  אנו חייבים זאת לעצמנו לילדנו ולמשא הדורות ההיסטורי הנתון עתה לפיקדוננו.