לא צריך להיות נשיא ארה"ב או שר חוץ אמריקני, כדי להבחין בעובדה ברורה, שאינה ניתנת לעירעור: מכל מדינות המזרח התיכון, נותרה ישראל אי בודד של שפיות, רגיעה, זכויות אדם ושיגשוג כלכלי לרווחת כל תושביה, יהודים וערבים כאחד.

לא צריך להיות עבדאללה מרמאללה או סמירה מטירה, כדי להבין שמצבם של הערבים בישראל ובשטחים יכול להוות מופת ומקור לקנאה לשאר ערביי המזרח התיכון בארצותיהם, הנתונים למצוקה ולמשיסה, כמעט מכל בחינה אפשרית. אף ערבי החי בין הים לירדן, אינו מקנא באֶחיו שבמרחב, בעוד שלערביי הסביבה יש סיבה טובה לקנא בערבים שבין הים לירדן.

את העובדה הכל כך פשוטה הזו, מבינה אפילו מוניר, העוזרת שמגיעה אלינו אחת לשבועיים, מטייבה. היא מברכת בוקר וערב את היהודים ואת מדינתם על שהם מעניקים לה, בחסדי אללה, עבודה בשפע, רווחה כלכלית, בטחון אישי וחופש תנועה. "באף מקום אחר במדינות ערב אין לערבים חיים טובים כאלה", היא נשבעה חֵי אללה וזקן הנביא, כשחזרה מעלִיָה לרגל באל אקצה. "מה חסר לנו? באמת, הכל יש, אפילו בטחון אישי. מי צריך יותר?"

אבל השקט הזה מפריע למישהו. לא למישהו אחד. שני אהבלים אמריקנים – וסליחה על הביטוי הקשה, הבלתי פוליטיקלי קורט בעליל, עושים כל מאמץ להפר את השקט גם בחלקת אלוקים הקטנה הזו, ולחולל גם בה מרחץ דמים, בדיוק כפי שהם חוללו במו ידיהם את הכאוס הנור

הנשיא האמריקני כבר הוכיח שאסור לסמוך על שיקול דעתו. הוא האיש שיותר מכל אמריקני אחר אחראי לשפך הדמים הנורא הפוקד את מצרים

א והמדמם במצרים ובדיוק כפי שהם נמנעו, חרף התחייבויותיהם, לסיים את מרחץ הדמים בסוריה.

אין מנוס מן המסקנה המפתיעה: הדוד סם השתגע. דעתו נשתבשה. הוא ירד מהפסים. לא נוח לו לראות את מדינת היהודים, שאינה מונעת מאזרחיה הערבים את מלוא זכויותיהם, חיה לה בשקט ובנעימים, כשבעולם הערבי כולו מתחוללת רעידת אדמה בקנה מידה היסטורי והיסטרי גם יחד. נדמה שבבית הלבן ובסטייט דיפרטמנט, הנפיקו גורמים עויינים כלשהם דו"חות סודיים, משהו בנוסח כזה פחות או יותר:

חוצפה ישראלית

אדוני הנשיא/שר החוץ (מחק את המיותר). מדינת היהודים הפכה לאי בודד של שקט בתוך הים הערבי הסוער סביבה, ואזרחיה היהודים והערבים נהנים מחיים דמוקרטיים, בטחון אישי וכלכלי גבוה, שיגשוג ורווחה – במידה שיש בה חוצפה ישראלית בלתי נסלחת. שפיכות הדמים במצרים ובסוריה רק מעצימה את ייחודה של המדינה היהודית. מצב זה חייב להשתנות.

מחובתנו לחלק את הארץ בין יהודים וערבים, כלומר להקים מדינה פלשתינית נקיה מיהודים ומתנחלים, לצד מדינת ישראל מצומקת, עם 20% ערבים; לדחוק את ישראל לגבולות 67' (אולי עם תיקוני גבול קלים); לחלק את ירושלים בגדר בטון ותייל דוקרני ולהעניק שליטה בהר הבית ובעיר העתיקה לערבים, עם מעבר צר ליהודים לכותל המערבי; להכיר בזכות השיבה של פליטי 48', במלואה או בחלקה. או-אז תושג מטרת העל שלנו, להחזיר את ישראל למימדיה הטבעיים. כך נשים קץ להתנשאות הישראלית, ליהירות היהודית הטיפוסית הזו, המתבטאת, בדיוק כמו שהיהודים עצמם אומרים, בעצם היותם וילה בג'ונגל.

ג'וליאן אסנג', מייסד אתר ההדלפות הבינלאומי ויקיליקס, עדיין לא המציא לידינו מיסמך שכזה, אבל תוכן הדברים הללו עולה בקנה אחד עם התנהגותם חסרת האחריות של הנשיא הפרו איסלמי ביותר שהיה אי פעם למעצמה הנוצרית הגדולה ארה"ב, ושל שר החוץ האנטי ישראלי, שכבר הוכיח כשיצא נפעם מביקור אצל בשאר אסאד בדמשק, עד כמה הוא אינו מבין דבר וחצי דבר בהוויות המזרח התיכון.

ואל תגידו שדברים ברוח המיסמך הדמיוני שהבאנו כאן, אינם עלולים להיות מציאותיים. הנה מה שפירסם כתב העת האמריקני למדיניות חוץ, Foreign Polify Journal, בגליונו מ-18.8.13, בידיעת שער ראשית בחתימת פרנקלין לאמב, תחקירן פרו ערבי ידוע של העיתון. תחת הכותרת הזוועתית: "ארה"ב נערכת למצב של מזרח תיכון ללא ישראל?", נאמר כי גורמי ביון אמריקניים הגישו לנשיא דו"ח ארוך ומנומק הטוען כי לטובת האינטרסים האמריקנים עדיף שישראל תיעלם מן המפה. כך בפירוש. חד וחלק. בהערת העורך בשולי הדברים מציין העורך כי הכותב סירב לחשוף את המקור שלו אך ציין שהוא שייך לאחת מיחידות ה-CIA.

מי ירסן?

העיתון מביא שורה של נימוקים לעמדה מפלצתית זו (ניתן לעיין בהם באתר העיתון) וביניהם: ישראל היא מדינה כובשת שטובחת בברוטאליות בעם הפלשתיני; ישראל לא תוכל להגיע לשלום בשל היותה של הממשלה שבויה בידי המתנחלים המונים כ-700 אלף נפש, ופזורים

אין מנוס מן המסקנה המפתיעה: הדוד סם השתגע. דעתו נשתבשה. הוא ירד מהפסים. לא נוח לו לראות את מדינת היהודים, שאינה מונעת מאזרחיה הערבים את מלוא זכויותיהם, חיה לה בשקט ובנעימים, כשבעולם הערבי כולו מתחוללת רעידת אדמה בקנה מידה היסטורי והיסטרי גם יחד

בהתנחלויות בלתי ליגליות בשטחי הגדה המערבית הכבושים; ראוי לכבד את 1.2 מיליארד המוסלמים שותפי 'האביב הערבי', המוחים על כיבוש פלשתין בידי היהודים; "הממשל הגס והדוחה" (כך במקור) של ישראל מפריע לארה"ב לחזק קשריה עם 60 מדינות מוסלמיות – ועוד. נכון שמדובר בסך הכל בידיעה בעיתון, אבל לך תדע אם אין בה כדי לשקף הלכי רוח כמוסים במסדרונות הממשל, שהופרחו לאוויר כבלון ניסוי.

ודאי שאובמה וקרי לא חתומים על הזוועה הזו. אבל שני האישים הללו, שלוחצים להחזיר את ישראל לגבולות 67', לחלוקת ירושלים ולהיענות לשאר תביעות הפלשתינים, מתייחסים לישראל כאל שור שנגרר לשחיטה. הם לא למדו לקחים מן הנסיגה החד צדדית בגוש קטיף, שאמורה היתה לכונן בעזה, על פי הזיות השלום המשיחיות, ממשל ידידותי, אשר הפך, כמה צפוי, לקן צרעות רצחני.

הם לא מוכנים להפנים, שמה שקרה בגוש קטיף, יתרחש בכל פיסת קרקע אחרת שתימסר לפלשתינים. גם עליה ישתלטו באלימות רצחנית כנופיות ומיליציות של ג'יהדיסטים, אלקאעידה, סלפים ושאר פונדמנטליסטים איסלמים, שתחילה יחסלו כל מי שיימצא מתון במידה מסויימת, ואח"כ ישגרו מידי שבוע/יום/שעה מיקבץ טילי מוות לעבר לב הארץ ומסלולי נתב"ג. מי ירסן אותם? אובמה? קרי?

הנשיא האמריקני כבר הוכיח שאסור לסמוך על שיקול דעתו. הוא האיש שיותר מכל אמריקני אחר אחראי לשפך הדמים הנורא הפוקד את מצרים. הוא שדחף אל מתחת גלגלי האוטובוס את הנשיא מוברק, שכונן במצרים סדר ציבורי ומשטר חילוני שפוי. הוא שהעלה לשלטון את הטרוריסט הפונדמנטליסט מורסי, איש תנועת האחים המוסלמים, שמכריזה בריש גלי על היותה אוייבת ארה"ב בעולם כולו. גם היום מסרב אובמה ללמוד את לקחי שגיאותיו ומאיים להפעיל סנקציות על מצרים רק מפני שיש שם מי שהתעשת וזרק את הנשיא הטרוריסט למקומו הנכון, במאמץ להחזיר את מצרים לשפיות.

מיקסמי שווא

על שיקול הדעת של האיש הזה, שהעיד על עצמו בנאום קהיר המפורסם שלו מיד עם היבחרו, כי הוא גדל באינדונזיה המוסלמית ועדיין זוכר מילדות את המואזין, ושהתפייט בקהיר על "התרומה הכבירה של המוסלמים לציביליזציה" (תופעה שנעלמה לפני כ-500 שנה), וציין שנוכח כי "רבים מצאו כבוד ושלווה באמונתם המוסלמית" – נוכל לסמוך? על נשיא שתמך בהתלהבות באביב הערבי, מבלי להבין שמדובר במהפכה להשלטת האיסלם הפונדמנטליסטי?

או שנסמוך על שר החוץ קרי, שהלך לבקר באפריל 2010, בהיותו סנאטור ממדינת מסצ'וסטס, את הנשיא הסורי בשאר אסאד, ולאחר שלוש שעות שהסב עימו, הצהיר כי סוריה מחוייבת לשלום, ולכן נדרשת ישראל לסגת מהגולן ומהחרמון. האם על מיסטר קרי, שהתאהב באסאד מבלי שהבין כי מארחו שוחר השלום מהתל בו, וכי הוא עתיד לטבוח יותר מ-150 אלף סורים, כדי להגן על כסאו – עליו נוכל לסמוך? לכבודו נוותר על כל נכסים אסטרטגיים, שבהם תלוי קיומה של ישראל?

המסקנה המתבקשת ברורה: חייבים לעמוד על זכויותיה הדתיות, הלאומיות והביטחוניות של ישראל ביו"ש ובגולן, גם מול מכבש הלחצים של אובמה-את-קרי. לא נעים לחזור על הקלישאה החבוטה: עברנו את פרעה, נעבור גם מיקסמי שלום-אכזב מסוכנים, מבית מדרשה של התמימות האמריקאית.