שנה חלפה ביעף מאז הסתלק מאיתנו מורנו ורבנו העניו והצנוע, הגאון האדיר והפשוט בתכלית, הרב יעקב יוסף זצ”ל.

שנה מלאה בגעגועים לאור תורתו, לשיטת לימודו, לבהירות העצומה שבה מסר את שיעוריו, געגועים לאותם רגעים נעלים שבהם היינו מסתופפים בצילו, והוא בענקיותו קראנו בשמות חיבה "למדנו עם החברים" “ידידינו אהובינו" והחדיר בנו אהבת תורה וחשיבות שמירת הזמן.

לא היה לו בעולמו אלא תורה ועוד תורה ועוד תורה. ילכו מחיל אל חיל, ללא מנוחה אף לא לרגע קט. עד יומו האחרון קיים את דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: “עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו", תמיד היו שפתותיו דובבות תורה. למעמד הסליחות במערת המכפלה היה מגיע בשעה מוקדמת, מיד אחרי שמסר שיעור בירושלים, ושם היינו יושבים איתו זמן רב ופיו לא פוסק מללמד את דבר ה' זו הלכה.

בגדלותו ואצילותו היה מחבב כל יהודי, מקרב כל ילד, ממריץ בחן לנצל את הזמן היקר ללימוד התורה הקדושה. שגור היה בפיו הביטוי "דברי אלוקים חיים" לדברי התורה. גם אהבת ארץ ישראל שבערה בליבו הזך נבעה מתוך מעיינות התורה שהיה שקוע כולו בהם. מתוך נאמנות מוחלטת לאבינו שבשמים ולחוקיו האלוקיים לא נשא פנים לאיש ושילב עדינות מופלאה עם קנאות לכל דבר שבקדושה.

קנאי היה לענייני צניעות ונלחם מלחמות ה' נגד כל פשרנות. קנאי היה לענייני ארץ ישראל. אמר את דבר ה' זו הלכה לא רק בענייני שבת או תפילין וכדומה, אלא לימד גם את מה שמחנכת התורה ביחס לאויב, באיסור מסירת הארץ לאויב. בעשרת ימי תשובה לימד על החיוב לחזור בתשובה על שותפות בהסכמי אוסלו הארורים, בין שאר הדברים שעליהם יש צורך לחזור בתשובה.

אין דבר שלא הביא לו מקור מים התלמוד והפוסקים. כמה חסרה לנו היום דמותו האצילית והעדינה מחד, ועמידתו על אמיתה של תורה מאידך. קשה לנו סילוקן של צדיקים. הלוואי ויראה ה' בעניינו ויחיש לגאלנו גאולת עולמים בחסד וברחמים.

לרכישת דיסקים של הרב לחץ כאן