כמעט לכולנו יוצא מדי יום לעמוד בעמדה לא קלה הנקראת - עמדת המחנך. בין אם אנחנו המורים ובין אם ההורים, כולנו נפגשנו לא אחת עם השאלה – האם לתת אמון בבני או בתלמידי? ואין מדובר בשאלה האם להאמין לו, אלא האם להאמין בו.
בתי ספר רבים היום פועלים בשיטות המדגישות את האמון שיש לתת בתלמיד – מבתי ספר קלאסיים המשלבים מעט אמון, עד לבתי ספר דמוקרטים, אנטרופוסופים ודיאלוגים.
לשם הבהרת השאלה, נביא מספר דוגמאות – בני משחק במגרש המשחקים ועלה על מתקן גבוה מאד, אני סבור כי הדבר עלול להיות מסוכן, האם עלי לצוות עליו לרדת או האם לתת לו לעלות ולסמוך על יכולתו להחליט לבד אם הדבר מסוכן לו? בני יוצא לבלות עם חברים שלדעתי הם מעט מפוקפקים, האם עלי לסמוך עליו שבשעת הצורך יבחר בדרך הטובה והנכונה או שמא עלי לאסור עליו צאת איתם? ואם אני מורה, האם בשעת מבחן אני יכול לצאת לעיתים מהכיתה תוך שאני סומך עליהם שלא יעתיקו? האם באופן קבע עלי לקבוע לתלמיד מה חומר הלימוד או שמא אתן לילד לקבל את ההחלטה והוא יחליטו החלטה בוגרת?
בשאלה הזו נחלקו פילוסופים רבים. כל אחד הביע את עמדתו, מאפלטון והובס דרך דיואי ורוסו ואפילו סופר משלי מתחבט בין שתי השיטות. הרי מניסיון החיים שלנו ילדים נופלים, נגררים לסמים, מעתיקים במבחנים, ובוחרים בחירות לא נכונות, לכן רובנו נוטים להחליט בשביל הילד מה נכון לו ומה לא וסוברים שכחלק מתפקידנו כהורים ומורים, עלינו ללמד אותם פחד, לחשוש, למרות שבכך נלמד אותם להיות ראש קטן, ולהפנים שאם המורה לא אסר או לא רואה, אז הדבר מותר.
את המצב הזה החליטו יוצרי הסרט "מוצאים את נמו" לשנות. במהלך הסרט הם מעבירים את הצופים שיעור בחינוך. במרכז הסרט עומד דג, אבא אלמן ושמו מרלין, שבנו, נמו, הוא הדבר היקר לו ביותר. עובדה זו גורמת למרלין לשמור על בנו ששום דבר לא יקרה לו, ולהחדיר לו טוב טוב לראש שהאוקינוס הוא מקום מסוכן מאד. מנגד נמו מבין את המצב אך נראה כי לעיתים משאת נפשו היא למעט יותר אקשן בחיים. את מבוקשו זה מקבל נמו במינון גבוה במהלך הסרט.
בפעם הראשונה שמרלין משחרר את בנו כדי שילך סוף סוף לבית הספר, מתרחש הדבר הנורא ביותר ונמו נלקח על ידי דייגים לאקווריום של רופא שיניים. מרגע זה מעביר אותנו הסרט שתי עלילות מקבילות, כאשר העלילות מציגות מחד, כיצד מרלין לומד לתת יותר אמון בבנו, ומנגד נמו לומד להאמין יותר בעצמו.
בעלילתו, נפגש מרלין עם דגה מקסימה בשם 'דורי' ש"בורכה" בחוסר זכרון. הדבר גורם לה לתת אמון מלא בכל אחד שהיא פוגשת. נמו מצדו פוגש באקווריום את 'גיל' – דמות מחנך שנותן אמון מלא גם בדג צעיר כמו נמו, גם אם הדבר עלול להביא לסכנת נפשות.
דמויות רבות עוזרות ליוצרים להעביר לנו את רעיונותיהם. מכרישים ולוויתנים שמלמדים את מרלין שדעות קדומות מונעות מאתנו מתן אמון בזולת, עד צבי ים שמלמדים אותנו שצריך לעיתים לשחרר קצת יותר את הילד, והוא יימצא את דרכו באוקיינוס הרחב לבדו.
בשורה התחתונה, רוצה הסרט להדליק אצלנו נורה ולומר, לכל הורה או מורה שצופה בסרט, תנו אמון בילד שלכם ובתלמיד שלכם, הדבר יפתח אותו, ותראו שבסוף הדבר ישתלם.