והבדילנו

שנים רבות מחיי אני מקדיש לנושא השואה- להרצאות, להדרכת מסעות לפולין, לכתיבה ותיעוד, להפקת סרטים, ולכל מה שקשור וכרוך בהוראת השואה ובהנחלתה לדורות הבאים.

העיסוק הזה במשך שנים רבות כל כך, מעלה ומציף באופן טבעי שאלות רבות מכל הסוגים ובמגוון נושאים.

אחת השאלות שתמיד צפות ועולות ביני לבין עצמי, ובין המשתתפים בהרצאות ובמסעות, היא שאלת טיבו וטבעו של המין האנושי. אתה עומד מול קברי אחים ביערות, מול תאי הגאזים, מול הקרמטוריום, מול הגטאות ומחנות ההשמדה, מול התמונות והמראות, ושואל את עצמך- איך יכולים אנשים, בני אנוש, אנשים שיצאו מרחם של אישה, שיש להם ילדים, שאולי פעם מישהו ליטף אותם ואהב אותם, שאולי הם אוהבים מישהו בעולם, שאמורים להיות להם רגשות,שאמורה להיות להם איזו נשמה אנושית, צלם אנוש או לב אדם- לבצע את כל הפשעים הללו ?

אתה עומד במחנה אושוויץ ליד הקרמטוריום, שנמצא כמה מטרים מביתו של רודולף הס מפקד המחנה, ושואל את עצמך- איך בן אדם גר כאן בבית עם חמשת ילדיו, השתעשע איתם, ליטף אותם, צחק איתם, ויצא לעבודתו מרחק של כמה מטרים להשמיד מאות אלפי אנשים ? איך זה מסתדר עם המין האנושי ? איך יכולים היו בני אדם לרדת לתהומות מוסריים שכאלו ולטבוח טף ונשים קשישים ובני תשחורת ? מה זה אומר על המין האנושי – גבולותיו ומגבלותיו ? ואם זה קרה פעם אחת- הם זה עלול לקרות שוב ? מה זה אומר על יצר לב האדם ? איך אדם יכול לאטום את עצמו ולהוציא מתוכו עוצמות כאלו של רוע ורשעות שאין להם אח ורע ?

כבר 70 שנים חלפו. העולם לכאורה השתנה מאז מאד בכל תחומי החיים. המודעות והרגישות לקדושת החיים , לערכים הומאניים ולזכויות האדם גברה מאד.

70 שנה חלפו, ואני עוסק בשאלות הללו כבר כמעט 30 שנה- ודומני שבשבועות האחרונים אני מתחיל להבין- לצערי הרב, שכן, זה אפשרי. אפשרי בהחלט שהמין האנושי ירד לתהומות נשייה מוסריים שכאלו.

אני רואה [אני לא מסוגל להסתכל על התמונות הללו, אבל אני מבין מה מראים שם] כיצד עורפים ראשים, כיצד מבצעים טבח המוני ברחובות עיר, כיצד מרוצצים גולגולות של תינוקות, כיצד מתעללים באנשים, וכיצד ילדים משחקים כדורגל בראשים ערופים, וכיצד העולם שותק, והצביעות חוגגת והציניות פורחת - ואני מבין שכנראה המין האנושי אכן מסוגל לרדת לשפל שכזה. בימים ההם ובזמן הזה.

מצטער. אני לא מקבל את המשפט שכל בני האדם הם בני אדם שווים, וכולם חלק מהמין האנושי.

טובחי הילדים ועורפי הראשים אינם חלק מבני האנוש. הם אולי נראים כבני אדם. יש להם ידיים ורגליים- אבל זה רק חיצוני. במהותם הם אינם חלק מהמין האנושי. אימא השולחת את בנה להתאבד ולהתפוצץ על נשים בהריון ותינוקות ומתגאה בזה- איננה אימא השייכת למין האימהות האנושי. תרבות ודת המקדשת את המוות ומתגאה במשספי הראשים ומרוצצי הגולגולות איננה תרבות שיש לה מקום בקרב בני אנוש.

אולי פיזית האנשים הללו יצאו מרחם של אישה- אבל זה רק ענין טכני. שום דבר אנושי לא פועל בתוכם. שום רגש, או לב או היגיון השייכים למין האנושי איננו חלק מהם. השתייכותם למין בני האדם זה רק שיתוף השם ברמה הטכנית ולא יותר מכך.

וכן- מתברר שיצורים שכאלו, הנראים כיצורי אנוש- מסוגלים לעשות את המעשים השפלים ביותר. אינני משתמש במילה חיות אדם- כי זה עלבון לחיות. לחיות יש הרבה יותר כבוד ומוסר מאשר לאותם משספי גרונות ויורים בכפותי ידיים.

איזה עולם אנושי ומוסרי התורה מציבה בפנינו, איזה רף ערכי העם היהודי הציב לעצמו, ולהבדיל מיליארדי מיליארדי הבדלות- לאיזה שפל אנושי ומוסרי דרדר האסלאם את האנושות.

הרבה הרהורים נוגים ומחשבות עולות צצות וצפות אל מול המראות הללו, ובמקביל אליהם, דווקא אל מול זה, אני חש שכוונה ועצמה מיוחדת בימים הללו כשאני אומר- אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.