במאמר שפרסם כאן גיל רונן הוא שופך אש עלי ועל הפעילה הפמיניסטית, אשת התקשורת, הסוציולוגית ומעצבת האופנה אורטל בן דיין (אב"ד).

לטענתו, אב"ד ואני משלבים כוחות במזימה פמיניסטית שמטרתה לחסל את ערכי המשפחה בטעם של פעם, ערכים שאוניברסיטת אריאל נותנת להם בית אקדמי. הוא מוסיף כי הצטרפתי למזימה רק מאחר שאוניברסיטת אריאל מנסה לפטר אותי מסיבות פוליטיות.

תמהני מדוע נגרר גיל רונן לז'ארגון מרקסיסטי ומנסה להוכיח קונספירציה כאשר אני אומר בריש גלי: אני נגד נישואין, בעד צמצום ילודה, ונגד משפחה יהודית מסורתית.

נחזור אחורה. בסוף העשור הקודם פנה אלי גיל רונן בהצעה להצטרף למיזם חדש – שדולת גברים. בעיני רוחי, ראיתי גוף אשר נלחם לצירוף נשים ליחידות קרביות, ביטול הטבות מס לנשים בלבד, תמיכה בפוליאמורי, וכיוב'. לצערי, כבר במפגש הראשון התברר כי המטרה היא לחזור למשפחות "בטעם של פעם" – דהינו להחזיר את האישה למטבח לטפל בילדים ולשלוח את הגבר לצבא כדי לכבוש שטחים. מאחר שגישה זו שונה לחלוטין מהשקפת עולמי, הודעתי כי אי לי עניין במיזם, שהפך לפיאסקו פוליטי בכיכובה של יוליה שמאלוב ברקוביץ. גם כתבתי על כך מאמר.

במהלך השנים כתבתי על תמיכתי ביחסים רומנטיים עם שיקסות (בת זוגי איננה יהודיה ואיננה מתעתדת להתגייר), הסברתי שגידול ילדים הוא בזבוז של זמן ומשאבים, הצטרפתי לבג"ץ קניוק בדרישה למחוק את סעיף הדת ממרשם התושבים, קראתי לבטל את חוק השבות ולהחליפו במדיניות הגירה על בסיס כלכלי, הצעתי לפנות את כל השטחים (לרבות אריאל), והתנגדתי למלחמה נגד החמאס בעזה.

כל הדברים הללו מעמידים אותי בשורה התחתונה תחת הכותרת: לא ציוני, ואפשר להוסיף - ליברטריאן אנטי-דתי שמתנגד לכל סולידאריות חברתית או לאומית. אני חי עם זה בשלום. אריאל, שלפני קבלת מעמד אוניברסיטאי פחדה שאם תסתום לי את הפה יהיה מי שיגיד ובצדק כי היא לא ראויה לתואר, הפכה – מאז קבלת ההכרה הנמהרת - לצפון קוריאה של האקדמיה, כשהיא מפטרת ומסלקת את מי שעמדתו שונה מעמדת השליט. כך אמר נגיד האוניברסיטה, יגאל כהן אורגד, בראיון לאתר זה:

"מי שמעשיו או התנהגותו לא עולים בקנה אחד עם מגילת העצמאות אינו יכול ללמוד במרכז או לעבוד בו בין אם הוא יהודי ובין אם הוא ערבי... באוניברסיטאות ומכללות שונות בישראל פעלו 'יהודים כשרים' נגד אופייה היהודי של המדינה וחברו לארגונים אנטי ישראלים... יש באריאל תלמידים ומרצים מכל הארץ ממגוון דעות שהמחנה המשותף של כולם, כפי שאמרתי, תפיסת מדינת ישראל כיהודית ציונית ודמוקרטית."

דברי הנגיד, מעבר לעובדה העולה מהם כי אוניברסיטת אריאל מצפצפת על חוק זכויות הסטודנט ועל חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה אשר אוסרים על אפליית סטודנטים ועובדים בגין השקפת עולמם, גם מלמדים כאלף עדים מדוע אוניברסיטת אריאל מנסה להיפטר ממני. חבל מאוד שהאוניברסיטה מנסה לספר סיפורי מעשיות במקום לומר את הדברים כמות שהם: חצרוני לא רצוי באריאל בגלל השקפותיו.

חשוב גם שמערכת המשפט תפסוק האם מותר לאוניברסיטה ציבורית, שמקבלת את עיקר תקציבה מהמדינה על מנת לקדם את החופש האקדמי וחופש הביטוי, לפטר מרצה בגלל שהוא לא ציוני ואנטי לאומי, ומנסה לארגן מאבק עובדים נגד עמדת ההנהלה. פסיקה כזו תאפשר לעולם כולו להחליט האם אוניברסיטת אריאל יכולה עדיין להיחשב כ"אוניברסיטה".

לסיום – תיקוני טעויות שהופיעו במאמרו של גיל רונן: לא הוגשו נגדי "תלונות של חברי סגל". היתה תלונה של נשיא האוניברסיטה שנמחקה, ולאחר מכן אומצה על ידי מרצה המקורב להנהלה. האירוע שבו הוצג המחקר של רונית אפטר ושלי היה כנס מדעי בקמפוס אריאל, אבל הכנס אליו התייחסה הביקורת של אב"ד ושלי היה כנס פוליטי שארגן גיל רונן עם ח"כ משה פייגלין בכנסת בהשתתפות מרצה מאריאל. אני מפרסם את מחקריי בכתב העת הפמיניסטי Sex Roles החל משנת 2000, כך שקשה לומר שהרומן שלי עם לימודי המגדר הוא טרי.