לפני שנים רבות רווחו סיפורים, שלא ברור עד כמה הם אמיתיים, אבל הם נבעו ככל הנראה מאיזו הערצה ליכולות ההאזנה של המודיעין הישראלי.
אחד מהם סיפר על ההאזנה למנהיג ערבי שכבר אינו בחיים, עם מנהיג מדינה אחרת. המנהיג סיפר לשומעו, כי בקרוב עתיד לבקר אצלו ראש אש"ף יאסר ערפאת, והוסיף בבדיחות: "הכנתי לו כמה ילדים קטנים...", רמז עבה למידע על הנטיות ההפוכות של ראש אש"ף, שהיה אז מן המפורסמות. במערכת הביטחון החליטו לגנוז את ההקלטה, למרות שמדובר היה במדינה שהיתה להלכה במצב מלחמה עם ישראל. לישראל לא היה עניין לגלות עד כמה אנו מקשיבים לשיחות פרטיות של מנהיגים שכנים.
לפחות פעם אחת הודתה ישראל בהאזנה למנהיגים זרים. זה היה יירוט שיחת נאצר-חוסיין במלחמת ששת הימים בה ניסו לתאם הפצת מידע שיקרי על מעורבות ארה"ב ובריטניה במלחמה.
משרתי יחידת 8200 יודעים טוב מכל אחד מהם, שכדי להגיע להישג המדהים הזה, צריכים להקשיב להרבה מאד שיחות אחרות, בהן פרטיות ואישיות מאד. לא רק של מנהיגים אלא של אנשים רבים מאלו שמכונים במכתב מ"ג הבוגדים "חפים מפשע", עם כל חוסר הנוחות המוסרי שבעניין.
השאלה היחידה – היחידה! – שצריכה להישאל מבחינה מוסרית היא זו: האם אחרי החדירה לפרטיות של פלשתינים חפים מפשע, האם העובדה ש"המודיעין הוא חלק בלתי נפרד מהשליטה הצבאית בשטחים" כמו שהם כותבים במכתבם, וש"האוכלוסייה הפלשתינית, הנתונה במשטר צבאי, חשופה לגמרי לריגול ולמעקב של המודיעין הישראלי... בין אם הם מעורבים באלימות ובין אם לא". והאם "פיקוח מעמיק וחודרני ופלישה לרוב תחומי החיים" של הפלשתינים, כמו שהם כותבים – האם כל אלו בסופו של דבר, בסופו של כל התהליך, מצילים חיים של אזרחי ישראל?
ברגע שהתשובה חיובית - והתשובה חיובית, שלא יהיה ספק - כל הטענות של מ"ג הבוגדים מפסיקות להיות מוסריות והופכות לדמגוגיה פוליטית. והמגמה הפוליטית שלהם נחשפת במשפט במכתבם: "כל אלה לא מאפשרים חיים נורמליים, מתדלקים עוד אלימות ומרחיקים את סיום הסכסוך". (ההדגשה אינה במקור).
צה"ל חייב להעיף מיד את חותמי המכתב משירות, בוודאי מיחידה יוקרתית כמו 8200, לא כעונש אלא כהגנה עצמית: מי ערב לנו שאותם מ"ג בוגדים לא יפגעו קשות במידע המודיעיני ההכרחי, ישבשו או ישמידו אותו, כי לדעתם איסוף המידע "מרחיק את סיום הסכסוך"?