1.

"אתם פשוט לא מאמינים שפוליטיקאי יכול להשתנות", אמר לי מקורב של גדעון סער ביום חמישי בבוקר, אחרי הפרישה הדרמטית. "אתם – העיתונאים והציבור – כל כך ציניים, שאתם אפילו לא מקשיבים למה שהוא אומר. יש לו אישה וילד שהוא אוהב. לראשונה בחייו הוא מגלה שיש חיים מחוץ לפוליטיקה.

זה לא סוד שהוא שומר שבת ולומד תורה, ובטח לא סוד שרע לו בקואליציה. בנוסף, כולם שוכחים שהוא לא התפטר רק מתפקיד שר הפנים, הוא התפטר מעוד משרה מלאה: ללכת בערב לאירועים של חברי מרכז. הוא רואה את בנט ולפיד הולכים הביתה בתום יום עבודה, בעוד הוא צריך לנסוע להשתתף בשמחות של פעילי סניפים. די, נמאס לו".

האיש נשמע משכנע, עד שמקורב אחר של השר פרץ בצחוק כששמע ממני על הניסיון להציג את סער כנזיר שמכר את האאודי 6 שלו. "נו, באמת. תני לי להגיד לך משהו עליו: גדעון הוא לא סתם מתוכנן. גדעון מתוכנת. הכול מחושב ומהונדס. אף פוליטיקאי במעמד כזה לא פורש רק כדי ללכת עם הילד יד ביד. יש גם פוליטיקאים שפועלים מהלב ומהבטן, אבל גדעון פועל רק מהראש".

אז האם סער מפנה זמן עבור הזוגיות עם גאולה, או עבור הזוגיות עם כחלון? ואולי אולי צריך להפסיק לנסות ולפענח, כי ייתכן שלא רק הפרשנים לא יודעים כרגע, אלא גם סער עצמו?

2.

יממה לפני הפרישה קיבל סער החלטה אחרונה, קטנה-גדולה: כמאתיים בתי אב בישראל יוכלו להגדיר את עצמם כארמים במשרד הפנים. נוח לנו לראות את כל מי שאינו יהודי כ"ערבי", אבל יש פה כידוע דרוזים, ויש צ'רקסים, וכעת יש גם ארמים, כלאום רשמי ומוכר. הארמית שלהם, אגב, היא בדיוק הארמית של הקדיש ושל התלמוד.

זו החלטה חשובה מהרבה בחינות: ההגדרה העצמית של המיעוט הזה היא בדרך כלל ממילא ציונית ופרו-ישראלית, אבל מעתה זה רק יתחזק. זו חלק ממגמה שלמה בליכוד לבדל בין המוסלמים לבין הנוצרים בישראל, בעוד אמצעי חקיקה. לא סתם אמר אחמד טיבי השבוע ש"זה ניסיון לעשות הפרד ומשול. הם הרי פלסטינים".

הדבר יבליט את ההבדל הגדול בין ישראל לבין מי שמקיף אותה. לא צריך להזכיר איך דאע"ש בעיראק ואיך חמאס בעזה מתייחסים למיעוטים נוצרים ואחרים. אם שם שוחטים אותם, כאן מכירים בהם.

גדעון סער יכול היה לפרסם השבוע גם סטטוס: "ארמים, אני אוהב אתכם".

3.

"נעים מאוד, שמי דורון", הוא פותח, והקהל צוחק. דורון שפר באמת רואה צורך להציג את עצמו. חמש אחר הצהריים, אולם במועצה האזורית חבל מודיעין, חודש אלול. שפר חורש את הארץ בתקופה הזאת. המפגש מתחיל לרוב בסדנת כדורסל (מי לא רוצה לספר ששיחק עם הישראלי שנבחר ל-NBA?) ואז עובר לשיחה פתוחה עם הקהל. בכיפה לבנה וחיוך ביישני מספר הכדורסלן המפורסם על מסלול חייו, אבל מי שמצפה להרצאה פשטנית בנוסח "כך ראיתי את האור" עשוי להתאכזב.

"בהתחלה כשהפכתי דתי חשבתי להתנתק מהכדורסל", הוא אומר לקהל, "אבל היום אני יודע שיש קשר אדיר בין משחק הכדורסל לבין משחק החיים. הספורט הוא הדת של שנות האלפיים. יש לו יכולת אדירה להשפיע על האנושות לטוב או לרע. אפשר להשתעבד לזה. הכדורסל הוא עדיין אהבה גדולה שלי, אבל אני צריך היום רק את הכדור והסל, בלי לוח תוצאות, מצלמות, קהל ולחצים אדירים. עברתי לא מעט גלגולים עם התחום הזה.

אני משתדל להשתמש בו היום ככלי חינוכי, ללמד בני נוער דרך ארץ דרך המשחק. הרי על המגרש אפשר ללמוד הכול: משברים, אמונה, התמדה, יצירתיות. זו תורה שלמה. כל העסק יכול להפוך לא בריא כשיש תחרותיות ועומסים מוגזמים, גם אצל האוהדים וגם אצל השחקנים. אני זוכר למשל שאוהדים רבים שמחו והתרגשו כשקלעתי סל, אבל הם גם מאוד כעסו עליי והתאכזבו ממני כשהחטאתי או הפסדתי. כלומר, זוהי אהבה שתלויה בדבר. אם בטל הדבר – בטלה האהבה. היום אני מעדיף משחק שבו הלב פתוח ויש שמחה ובריאות לגוף ולנפש, בלי גלישה למחוזות קיצוניים. אני מעדיף לא להיות משועבד לתוצאה, אלא ליהנות מהדרך, שהיא העיקר".

הוא משחזר את העונות הגדולות במכבי תל אביב, בהפועל גליל עליון, בהפועל ירושלים ומתאר כמה היה לחוץ ועצבני, אבל מסביר שלא כל כך פשוט להגיע אל המנוחה והנחלה: "כשגיליתי את התורה, גיליתי שגם היא, כמו הכדורסל, יכולה להיות סם חיים ויכולה להיות סם מוות. לקח לי כמה שנים למצוא את האיזון. להבין שגם פה צריך להסתכל גם על הדרך, ולא רק על המטרה. מה זה שווה אם חזרתי בתשובה ואני לא מכבד את ההורים שלי? מה זה שווה אם אני מגדל זקן אבל אשתי לא מרוצה ממני? לכן אני לא אומר שכבר חזרתי בתשובה וזהו. צריך לחזור בתשובה כל יום מחדש".

4.

יום ראשון, שבע וחצי, אולמי "גני כנען", קיבוץ נען. נועם ויונתן מתחתנים. נועם היא הבת של חברת הכנסת שולי מועלם, ושל סא"ל משה מועלם ז"ל, שנפל באסון המסוקים. אחרי התאונה שבה נהרגו 73 חיילים בשנת 97', גידלה האלמנה שולי לבדה את נועם ואת אחותה ניצן, ומאז נישאה בשנית וגם הפכה לפוליטיקאית. סביב החופה התקבצו חברים מגולני וחברים מהכנסת (ממירב מיכאלי ועד נפתלי בנט), וגם נשיא המדינה בירך את אחת מברכות הנישואים.

"דמעות של אושר וגעגוע מתערבבות כאן הערב," הכריז מנחה החופה, אבי רט, וביקש מהקהל, לפני תחילת הטקס, להתעכב על שתי מילים במעמד הזה: אבינו שבשמיים.

"יהודים תמיד אמרו אבינו שבשמיים על בורא עולם. לכל ילד יש אבא פיזי וארצי, כאן בעולם, ואבא נצחי ואלוקי, שם. ברגעים האלה, נוכחים איתנו שני אבינו שבשמיים. גם אבינו משה מועלם שבשמיים איתנו. מאז רגעיו האחרונים, שם בשמיים במסוק מעל שאר יישוב, הוא הפך לאבא בשמיים בלבד.

"בשבת האחרונה של השנה קוראים את פרשת 'ניצבים וילך'. אתם, נועם ויונתן, תקראו את פרשת השבוע לראשונה הזו כזוג נשוי. שניכם ניצבים ויציבים, ומהיום והלאה – וילך. תלכו יחד את מסע חייכם. ההפטרה שקוראים בשבת, הפטרה של נחמה, כאילו נכתבה במיוחד בשבילכם: פעמיים נאמר בה שאבינו בשמיים עוד ישמח בעתיד בנו, בעם ישראל. ומה הדימוי שם לשמחה הגדולה ביותר? כמו ששמח החתן עם הכלה. השביל הזה מתחיל כאן. צאו לדרך, ושני האבות שבשמיים יהיו בעזרכם. שנה טובה".