כולנו יהודה גליק

בסיור בהר הבית סיפר על הכותרות מתקופת הורדוס, העצים מתקופת שלמה שמונחים בחוץ והראה בעיניים כלות ונוצצות היכן עמד בית המקדש.

הרב חיים רטיג , ו' בחשון תשע"ה

שלוש יריות נורו בליל יום חמישי בגופו של יהודה גליק, חברי ידידי ורעי. יריות שניסו לגדוע חלום, להרוג תהליך ארוך שיהודה היה ממוביליו, של שיבת ישראל להר הבית כבתחילה.

בשעות אלו יהודה נאבק על חייו וכולנו תפילה כי בכוחותיו הנפשיים הגדולים יתגבר ויחזור להלך מחדש על הר הבית בחיוכו המיוחד, יגיד שלום בנועם לשוטרים, ילווה חתנים וכלות וימשיך לחזק את הרצון להתפלל במקום המקודש ביותר לעם היהודי.

את יהודה פגשתי לפני מעט פחות משלושים שנה, הייתי אברך צעיר בכולל בעתניאל שלימים הפך לישיבה. יהודה הגיע רווק שמח ובעל חוש הומור שדבר לא מרגש אותו, כל מצב לא נעים יהפוך לבדיחה ולחיוך. יהודה, הוא בנו של פרופ' גליק שהיה הדיקן של בית הספר לרפואה וממקימי מפלגת השמאל הדתית מימד.

גם יהודה היה נמנה בתחילה על חוגי השמאל ובהמשך שינה את עמדותיו. מעבר לכך הוא תמיד גילה אנושיות ורגישות לכל אדם גם לערבי. זה נשאר אצלו טבוע וגם היום זה הכוח שמדריך אותו. אהבת האדם שבו. זכורני שפעם נסע בחברון והושלכו עליו אבנים ובקבוקי תבערה, יהודה שהיה חמוש לא ירה. זה היה נגד טבעו הרגיש וסיפר בחיוך שהכל בסדר.

בשנים האחרונות יהודה מנסה לחדש את הקשר של העם היהודי אל ההר ואל מקום המקדש. לא יכול להיות שיהודי לא יוכל להתפלל שם זה נגד ההיגיון והמוסר. על זה נאמר ''כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים''.

אלא, שרשויות המדינה קיבלו החלטה אחרת, הם נתנו את ההר לערבים וקבעו כי יש סטטוס קוו, הערבים שולטים בהר וכי ליהודים לא יאושר לעלות אליו. על זה תקופה ארוכה נאבקו יהודים מאמינים שרצו להיות שם במקום הקדוש לעם היהודי. יהודה אף פעם לא דרש שהערבים יסולקו, יהודה רק רצה להתפלל שם, לעלות ולראות.

המשטרה ניסתה למנוע ממנו לעלות להר ולהביא את עם ישראל, בטענה שהדבר מתסיס. פתאום נעלם לו שלטון החוק. על ההר לא חל החוק הישראלי. אין שלטון ולעומת זאת מתקיימת מדיניות של הכלה, שבה מקבלים את כלל התופעות החמורות של צעקות קללות, דחיפות וידויי אבנים מצדם הערבים. במקום אחר, כבר היו מונעים את כניסת הפורעים להר.

זכיתי לעלות להר עם יהודה שהדגיש שאנחנו עולים רק בדרכי נועם ולא מתעמתים, לא עם שוטרים ולא עם ערבים, עולים למקום המקודש בחרדת קודש ובכבוד למקום. כך נהג כל ימיו, כך היו כל עליותיו. בסיור בהר סיפר על הכותרות מתקופתו של הורדוס, סיפר על העצים מתקופת שלמה שמונחים בחוץ חשופים לשמש לרוח ולגשם. קורות ארזים שהארכיאולוגים לא יכולים לקחתם משם, והראה בעיניים כלות ונוצצות היכן עמד בית המקדש.

כעת זה זמן לתפילות לרפואתו של יהודה, אך זה גם זמן למעשים של ממשלת ישראל שתחזיר את הזכות של היהודים להתפלל בהר, שתבהיר שבמדינה ריבונית ובעיר הבירה כולם יכולים לעלות להר, להבהיר שאלימות לא מביאה לתוצאות אלא להיפך- שמי שאלים מפסיד, משטרה ודיינים בירושלים.

יהודה הוא לא רק אדם פרטי, אלא סמל למאבק עיקש על זכות בסיסית לעלות להר ולהתפלל. היורה רצה לעצור את התהליך אך הוא יביא להגברתו. אם פעם יהודה גליק היה אחד, היום כולנו יהודה גליק. ושרפואתו תהיה שלימה מן השמים.