ארגון "המדינה האסלאמית" פרסם השבוע סרט מזעזע בן יותר מעשרים דקות, ובשיאו מוצא להורג הטייס הירדני מעאד' אלכסאסבה בשריפה.
הסרט מנסה להצדיק את העונש הזה על ידי תיאור חלקה של ירדן במלחמה נגד מדינת האסלאם, וחלק זה מלווה בתצלומי תקריב של חללי מדינת האסלאם, גברים, נשים וילדים, בעיקר כאלה שנשרפו למוות.
בהמשך הסרט מתאר הטייס הירדני את פעילות חילות האוויר של ירדן, איחוד האמירויות, סעודיה, קטר, בחריין, כווית, מרוקו, ארה"ב, והוא מזכיר את העובדה שהמטוסים האמריקניים ממריאים מבסיסים בתורכיה.
הסרט ערוך בצורה מקצועית, ומלווה באפקטים קוליים וויזואליים מרשימים המעידים על היכולת המקצועית הגבוהה של עורכי הסרט. דקות ארוכות מוקדשות לביקור חרישי שעורך הטייס הירדני בחורבות בית גדול, כנראה מטה מפקדה של מדינת האסלאם שהותקף על ידי מטוסי הקואליציה, ואולי על ידי המטוס של הטייס הירדני עצמו.
כל הסרט נועד להצדיק את שיאו המגיע לקראת סופו: שריפת הטייס הירדני בחיים. האירוע הוכן בקפידה: הוא הושם בתוך כלוב ברזל כדי שלא יוכל לברוח מהאש, והבגד בצבע כתום שהוא לובש לאורך כל הסרט הוספג בדלק. גם החול שמתחת לכלוב הוספג בדלק ושובל של דלק הוספג בחול עד מקום שבו עמד חייל עם מוט וסחבה ספוגה בדלק בקצהו. חייל אחר הדליק את הסחבה, היא הבעירה את הדלק בשובל, האש התקדמה אל הכלוב והבעירה את הדלק שמתחת רגלי הטייס. אחרי שהטייס נשרף בייסורים קשים הגיע דחפור וכיסה את הכלוב באבנים.
מה שהסרט מציג איננו דבר חדש לכל מי שמכיר את המקורות האסלאמיים. אלו מציינים שעלי בן אבי טאלב, בן הדוד של מוחמד שנשא את ביתו פאטמה והיה גם הח'ליף הרביעי, שרף למוות שני כופרים. יש וויכוח בין חכמי האסלאם אם נכון לעשות כך, והמתנגדים מבססים את עמדתם על הקביעה שרק האל מוסמך לשפוט כופרים באש, כלומר בגיהנום. מדינת האסלאם – שבראייתה נועדה להקים מחדש את מדינת האסלאם המקורית – הולכת בדרכו של עלי בעניין שריפת האויבים, ומתירה להעניש בשריפה גם בעולם הזה.
עניין זה חשוב מאוד לממונים על הפרופגנדה של מדינת האסלאם: המסר המשודר מהסרט הוא שמדינת האסלאם תביא את כל מי שיתקיף אותה אל הגיהנום כבר בעולם בזה, ואם הוא לא יודע איך נראה הגיהנום ומה שקורה בו לרשעים אזי שיביט בסרט ויראה במו עיניו מה קורה לרשעים בגיהנום. רק לשם ההשוואה: ברשת הופצו סרטונים המציגים את לוחמי מדינת האסלאם מדברים על קבלת נערות יזידיות למטרה ברורה, והמסר ברור: מי שמצטרף למדינת האסלאם מקבל את גן העדן כבר בעולם הזה.
סיבה נוספת לשריפת הטייס היא עיקרון המשפטי "אלמועאמלה באלמית'ל" – ההתייחסות באופן דומה – הקובע שהעונש של פושע הוא שייעשה לו מה שהוא עשה לקרבנו, כלומר הדדיות. במקרה של הטייס הירדני מקפיד הסרט להציג קרבנות של מדינת האסלאם, כולל ילדים, שנשרפו בהתקפות של מטוסי הקואליציה. הצגה זו של קרבנות שרופים נועדה להצדיק את שריפת הטייס, על פי עיקרון ההדדיות.
דבר חשוב נוסף המופיע בסרט הוא רשימה ארוכה של טייסים ירדנים, חלקם עם תצלום וציון כתובותיהם האזרחיות, כדי לעודד ירדנים המזדהים עם מדינת האסלאם לנקום בטייסים אלו, וכדי להרתיע את הטייסים מלהשתתף הפעולות נגד מדינת האסלאם. ללא ספק, מכונת המלחמה הפסיכולוגית של מדינת האסלאם השקיעה זמן וכישרון רב בהפקת הסרט ובהטבעת המסרים שלה בתכניו, בגרפיקה ובפעלולים המשולבים בו.
אלא ששריפת הטייס הירדני איננה נשק תעמולתי חדש שהמציאה מדינת האסלאם, כפי שטענו בימים האחרונים חלק מהפרשנים, אלא שיטת חיסול ידועה ומוכרת המתועדת במקורות האסלאם הקדום, ומבוססת על עיקרון משפטי שיש בו היגיון. יש פרשנים המתחרים ביניהם מי יעשה למדינת האסלאם וללוחמיה דמוניזציה קשה יותר, והביטויים הנשמעים בימים האחרונים קשים, ובצדק. אלא שהתייחסות הזו אל לוחמי מדינת האסלאם היא בדיוק מה שהם מתכוונים, כי הם רוצים לזרוע פחד בקרב אויביהם. הדמוניזציה משחקת לידיהם ומגבירה את הפחד בקרב אוכלוסיות רבות, בעיקר בעולם המערבי.
הדבר הנכון לעשותו הוא ניתוח קר, שקול ומעמיק, של פעולות מדינת האסלאם ודברי דובריה, בניסיון להתחקות אחרי המקור התרבותי והדתי של התנהגות מנהיגיה כדי להתמודד איתם באמצעות נקודות התורפה שלהם. לדוגמה: לוחמי מדינת האסלאם מאמינים שאם אישה תהרוג אותם הם לא יהיו שהידים ולא יזכו למנעמי גן העדן. הצבא הכורדי בצפון עיראק, הפש-מרגה, מנצל עניין זה היטב: הוא גייס נשים ללחימה, וכשהן מתקרבות למוצב או מקום שבו נמצאים לוחמי מדינת האסלאם הן משמיעות צעקות וצהלולים. כאשר שומעים לוחמי מדינת האסלאם את קריאות הקרב של הנשים הכורדיות הם בורחים כדי שחס וחלילה לא ייהרגו בידי אישה. זו דוגמה אחת לאופן שבו מתנגדי מדינת האסלאם יכולים לנצל את מערך האמונות של לוחמיה כדי להילחם בהם באופן אפקטיבי. יש אמצעים אחרים לשכנע אותם לוותר על המלחמה, אך מאמר זה איננו המקום הראוי להציע אמצעים אלו.
ירדן במלחמה
מייד עם היוודע דבר הוצאתו להורג בשריפה של הטייס הירדני, הוציאה ירדן להורג בתלייה אישה וגבר שהשתייכו לאלקאעדה ושהמתינו לביצוע גזר דין מות במשך שנים אחדות. המלך עבדאללה השני נשא נאום קצר לאזרחי ירדן, ובו הוא הבטיח לנקום את דמו של הטייס במלחמה נגד מדינת האסלאם. המלך לא גילה פרטים על המלחמה שהוא מתכנן נגד אלו ששרפו את הטייס, אבל משתמע מדבריו שירדן תגביר את ההתקפות שלה על מדינת האסלאם.
מצד אחד קיימת האפשרות להגביר את הפעילות האווירית במסגרת הקואליציה, אך ייתכן שנראה בתקופה הקרובה פעילות קרקעית של כוחות ירדניים נגד מדינת האסלאם. המלך חייב לצאת למלחמה נגד מדינת האסלאם, שאם לא כן הוא יחשוף את עצמו לביקורת מצד השבטים הבדווים, שנקמת דם אחיהם הטייס היא עבורם חובה קדושה. המסר לבדווים וההזדהות עם כאבם הומחשו באמצעות כאפייה בדווית אדומה שחבש המלך על ראשו במהלך נאומו הקצר.
מצד שני, המלך חייב גם לאותת לאותם ירדנים המזדהים עם מדינת האסלאם – ויש לא מעט כאלו – שידו הארוכה והקשה תשיג אותם. ייתכן שאם תהיה הסלמה בין ירדן ומדינת האסלאם תעצור משטרת ירדן מספר לא קטן של אזרחים הנחשדים בנטיה למדינת האסלאם, ובמיוחד בקרב תושבי העיר הדרומית מעאן והפליטים הסורים שבמחנה אלזעתרי בצפון המדינה.
ישראל חייבת לעקוב מקרוב אחרי המלחמה בין ירדן ומדינת האסלאם, שכן תוצאותיה יקבעו מי יהיה מולנו מעבר לנחל הירדן: מדינה שיש לנו איתה הסכם שלום, או ארגון טרור במלוא מובן המילה, שאין לו מגבלות אתיות. ישראל וירדן נמצאות בימים אלו בשוחה אחת במלחמה נגד ארגון השואף להביא את אש הגיהנום אל המזרח התיכון כדי לחסל את כל מי שאיננו מתאים לתפיסת העולם שלו.