יום עצוב לעם ישראל. דווקא אורי ששימח אותנו בחריפות לשונו, ברעיונותיו הייחודיים, בחיוכו הכובש ובעיני אותו ילד שלא בגר ושאינן עושות הנחות.
הפעם הראשונה ששמעתי את אורי הייתה כשביעיסט בן קריית שמונה. למדתי באותם ימים בתיכון החילוני והדרכתי בבני עקיבא עם כמה מתלמידי הישיבה. בפורים זכיתי לראותו בישיבה עת היה רב פורים, כאשר בבדיחות הדעת שלו השכיב את כולם כפשוטו על הרצפה. לאחר מלחמת שלום הגליל, בלילה של מוצאי שמחת תורה, קרא אורי שיר מלא רגש על החברים שנהרגו במלחמה ההיא. מכה קשה ספגה אז ישיבת ההסדר בקריית שמונה. אורי היה רציני באותה העת וסגנון הכתיבה העוצמתי והמרגש שלו הטמיע חותם בכולנו.
אני, בן קריית שמונה שהצטרף אל הרוקדים נפעמתי מעוצמת אישיותו של אורי שמילא את עיני כולנו בדמעות כששמחת התורה התערבבה לה בעצב עמוק. חיבור עוצמתי בין עצב לשמחה, כפי שרק אורי ידע להעביר במילותיו ותחושותיו.
במשך השנים נפגשנו במקומות שונים, שוחחנו רבות, בקריית אתא ובירושלים ותמיד אותו חיוך תמידי נסוך על פניו, אהבתי את התובנות שלו על החיים, ותמיד מבחינתי הוא היה "המילה האחרונה".
לא רק שם היה אורי "המילה האחרונה". גם בתוכנית בגל"צ הוא אמר את המילה האחרונה, ובתקשורת המוטית חזק שמאלה פתאום בקע לו קול שפוי, שאמר אחרת ואף התבדח על כך. השנינות, האמירות החדות והקלילות של השיחה זקפה את קומתנו והביאה אותנו אל קידמת החיים. בימים האחרונים התכנית ירדה כנראה כי כולם אחזו שם בדעותיו של אורי ואמירותיו אשר בתחילת הדרך נחשבו למהפכניות בשדה התקשורתי כבר הפכו לאמירות שגרה שאינן מאתגרות מספיק את אוזני העורכים והמפיקים שדעותיהם ככל הנראה נמצאות בצד השני של המתרס הפוליטי.
אורי התחבב על כולם, חי בפשטות, היה דמות מוכרת בקווי אגד השונים ומעולם לא התלונן על החיים. הכיל אותם כשנפגשנו וכששוחחנו, תמיד שאבתי ממנו כוח של אופטימיות ושמחה, כוח של חיים.
אורי הוצנח כחבר כנסת אל הרשימה ושינה כיוון של אומה שלמה. תמיד ראה את החזון ואת ההשפעה הגדולה ואת תחושת השליחות אל מול עיניו הרבה לפני צרכיו האישיים. לאחרונה שאלתיו למה התפרקה הממשלה? ענה לי "כי פוליטיקאים חושבים שכולם אוהבים אותם ושישיגו יותר ממה שיש להם ואז פתאום הם מופתעים". מדבריו למדתי כי הוא אינו כזה, ומבין שחיבוקים זה לא הכל. יש להקשיב לרחשי הציבור ולאן מוליך אותך הקול. בתור השר לאזרחים וותיקים אורי לקח גוף מת והפיח בו רוח חיים, הלביש את יום שלישי בשלייקס והדביק בשמחתו את המדינה כולה ובעיקר את הקשישים. הוא היה רווי רעיונות כרימון, בעל מחשבה יצירתית, ונזקפה לזכותו ההתחדשות של הבית היהודי.
אורי, חדרת ללבבות של כולם. בפריימריז לא השקעת כמעט דבר, אבל כולם בחרו בך, ואחרי הבחירה אמרת שתטפל בעצמך ועוד רגע תחזור. חיכינו והתפללנו לרפואתך. גם מדבריך האחרונים נבע אותו ניצוץ של חיוך. אולי אמרת את המילה האחרונה, אבל קולך ימשיך להדהד מסוף העולם ועד סופו. אני כבר מתגעגע אליך.
היה שלום חבר ותמשיך לשמח ולהצחיק גם למעלה. יהי זכרך ברוך.