מקוששים בשדוֹ"ת
מקוששים בשדוֹ"ת

את הסיפור הלא-יאומן הזה, המוכיח שוב כי המציאות עולה על כל דמיון, לא קראתם באף מקום:

ביומיים שקדמו לבחירות, כלומר בימי ראשון ושני, ה-15 וה-16 במארס, פשטו עשרות פעילי שמאל, מתודלקים בתיעוב תהומי לימין, על שדות תעופה בינלאומיים באירופה, והציעו לטסים לישראל שנדמו להם כמצביעי ימין פוטנציאליים, למשל דתיים, מזרחיים, יוצאי רוסיה וכדומה, פיתוי שאי אפשר לעמוד.

ההצעה נראתה באמת כאילו לקוחה מעולם הפנטזיה: להמיר את כרטיס הטיסה בכרטיס טיסה חדש ליום ג', יום הבחירות, ועד אז להשתכן יום-יומיים בבית מלון מכובד. כל הוצאות המלון וסידורי החלפת הכרטיס, עליהם. המטרה ברורה: לצמצם את התמיכה בקלפי במפלגות הימין, לא חשוב איזו.

לא מאמינים? תשאלו את עמנואל ארליך, חבר קיבוץ עין הנצי"ב, בעמק בית שאן, טייל ותיק. עמנואל וקרולין ארליך המתינו ביום א', 15 במארס, באולם הטיסות היוצאות בנמל התעופה בודפשט. "לפתע ניגש אלינו בחור צעיר, בפיו עברית צחה. הוא חייך בנימוס, והציע שימיר לנו את כרטיסי הטיסה ליום ג' אחר הצהריים, ועד אז ניהנה משני לילות נוספים חינם במלון בבודפשט".

ארליך כמעט בלע לשונו. "אתה פילנטרופ, או מה?", תהה. והלה לא חשש לומר את האמת: "לפי הכיפה אני רואה שאתה מצביע ימין. בוא תישאר כאן עוד יומיים ואל תצביע כלל". מסכם ארליך: "מרוב תדהמה לא שאלתי מי שלח אותו אבל היה ברור לי שהוא מאחד מארגוני הקש של השמאל, שניסו גם דרך זו כדי לסלף את רצון העם. כמובן שהוא העלה הצעה מגונה זו גם בפני נוסעים אחרים".

נסיעה אומללה טרם הצבעה

עוד סיפור: בלילה שלפני פתיחת הקלפיות, אור ל-17 במארס, יצאו מאות רבות של חניכי ישיבות בני עקיבא, בהם שמיניסטים בעלי זכות הצבעה, מורים והורים ואנשי עדות ומאבטחים, לסיור הלימודי במחנות המוות בפולין, תוך ויתור מודע על זכות ההצבעה שלהם. באותו מועד בדיוק אמורים היו לצאת משלחות של מאות מצביעים מן התיכוניים הכלליים. האחרונים דחו את הטיסה לצהרי יום ג', על מנת שיספיקו להצביע. הדתיים המריאו, מתוך חוסר אחריות לאומית משווע, מבלי להצביע.

בחוכמה שלאחר מעשה אפשר לטעון, כי בדיעבד הוכח שגם אם היו הנערים הדתיים מצביעים, וגם אם ארליך ושכמותו לא היו שולחים לכל הרוחות את תועמלני השמאל (ומי יודע כמה כן בלעו את הפיתיון), לא היה בהיעדרם כדי לפגוע בניצחון הימין. מצד שני צריך ללמוד מסיפורים אלה, עד כמה היה הפעם השמאל ממוקד מטרה במאמציו להשתלט על המדינה, בעוד שבימין, כרגיל, נרדמו בשמירה.

מכאן אפשר רק להבין את עומק התיסכול שחשים בשמאל לנוכח הניצחון המהמם של הימין. מה הם לא עשו הפעם כדי להגיע למטרה?השמאל גייס כספים אדירים במקורות עלומים באירופה ובארה"ב לצורך הפעלת אירגוני קש פוליטיים ולניהול קמפיין ענק, חסר תקדים, לשם הפלת הימין. מה הם לא עשו למען הניצחון? כל ארסנל נשק יום הדין הופעל.

הזומבים משמאל לא בחלו בבידוי מסכת שקרים נוראה שצבעה את המצב בארץ – הכלכלי, החברתי, המדיני וכל מה שתרצו – בצבעים שחורים משחור. ניהלו מסע הפחדות פנימי וחיצוני, ואיימו שישראל תהיה למדינה מצורעת, נטולת השקעות ותמיכה מדינית. חירפו וגידפו וביזו וסיפרו חצאי אמיתות על משפחת נתניהו. הסיתו ללא חשבון. רק השמים היו הגבול למסכת השקרים והמניפולציות שהפעילו לגניבת הבחירות.

אבל עם ישראל שוב הוכיח שהוא לא מתרשם מן הקירקס הזה, ומדינתו אינה רפובליקת בננות שאפשר לעשות עליה מניפולציות. השקרים לא עובדים בבית ספרנו, ובעיקר כשיוצאים החוצה ורואים שהפרופגנדה משקרת.

ארסנל הגידופים וההכפשות

בתום ספירת הקולות, כשהתברר שהתעמולה השקרית שבה אליהם ונמרחה בפרצופם הנדהם, לא היה גבול לעומק תהומות התיסכול והיאוש שאליהם צנח מחנה השמאל. ואז, כשכלו כל הקיצים והתברר שאפילו הכסף הגדול שנשפך כאן, הגימיקים והשטיקים והנוכלויות והשקרים לא עבדו, ואפילו הסקרים וראובן אדלר ואייל ארד לא סיפקו את הסחורה, שלפו מן הבוידעם את ארסנל הגידופים וההכפשות וגירדו את תחתיתו.

השיטה המפא"י'ניקית האומללה הזו, שחותרת להעמקת הקרע והשסע עם מי שאינם מאנ"ש, אינה המצאה של טיפוסים נאלחים כמו אלונה קמחי ("תשתו ציאניד, ניאנדרטלים עלובים. ניצחתם. רק המוות יציל אתכם מעצמכם"), פרופ' אמיר חצרוני ("חבל שהמרוקאים לא נרקבו במרוקו"), יונתן גפן ("אל תבכו שהילדים שלכם ימותו במבצע המטופש הבא"), הסופר אלי אמיר ("רק המרוקאים עם הליכוד"), הכנופיה האנונימית 'לא לתת' ("מצביעי נתניהו, אל תספרו יותר על שכר מינימום, על מפוטרים בדרום ועל ילדים רעבים. אין יותר סולידריות ותרומות") ושאר פועלי אוון בזויים. כבר קידמכם, גדפנים עלובים, אדמו"רכם ההזוי שמעון פרס. בתום בחירות 1996 הוא נימק את תבוסתו לנתניהו במשפט האלמותי הבא: "היהודים ניצחו את הישראלים".

וזהו בעצם השורש והמקור של התיסכול: לא רק נהי ובכי על אובדן השלטון, אלא גם על אובדן חזון העיוועים של כור ההיתוך והפיכת היהודים לישראלים. היהודים, מסתבר, מעדיפים להישאר יהודים: להיות נאמנים לארץ ישראל (שאותה מעמיד השמאל למכירה), לדבוק במסורת ישראל (שהשמאל בז לה: "מנשקי המזוזות") ולהיות גאים בעמם (בניגוד לעמדות השמאל, דוגמת פרופ' שלמה זנד, הטוען שאין עם יהודי: 'מתי ואיך הומצא העם היהודי').

בחירות 2015 שוב הוכיחו, כי היהודים לא מוותרים על אמונתם, מסורתם וערכיהם. וזה מה שמבטיח שהרוב היהודי השפוי, עוד ימשיך לשלוט כאן שנים רבות, וישליך את המיעוט השמאלני המצטמק, אל פח האשפה של ההיסטוריה.