פסח - קריאה להתחדשות
פסח - קריאה להתחדשות

"זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירית האיפה".

רש"י ( ע"פ הגמ' במנחות) כתב: "אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכים לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר: " מנחה תמיד...והכהן המשיח תחתיו מבניו... חק עולם".

הרב נריה העמיק בדברי רש"י ולימד אותנו את נקודת ההתחדשות המתמדת. את עוצמת ההרגשות שמרגיש כהן הדיוט ביום הראשון לכניסתו לעבודה, "ביום המשח אותו", בו ביום שנתמנה והתגדל להיות כהן לפני ה'- זאת צריך להרגיש כהן גדול בכל יום. מנחת חינוך לה' של הכהן הגדול יום ביומו פירושה: התחדשות בלתי פוסקת, כניסה מחדש לעבודה לפני ה'. המאיר לעולם כולו- בכל יום אור חדש, מקדש חדש, כהן גדול חדש.

וכך גם החיבור לשבת הגדול, להכנה לפסח בקריאה להתחדשות .יש קשר מהותי בין ההתחדשות ליציאה ממצרים. וכך כתב ה"שפת אמת" על "החודש הזה לכם"

"החודש הזה לכם". ענין זה לגאולת מצרים, כי בגלות נחסר זה ההתחדשות, כמו שכתבתי בפירוש "ויקם מלך חדש" (שמות, א', ח)עיין שם. ובשעת הגאולה, דהיינו שנתברר שהכל חיות השם יתברך, ומזה בא התחדשות. כי חיותו יתברך יש בו התחדשות תמיד כמו שכתוב "מחדש בכל יום תמיד" (ברכת "יוצר אור"). ופירוש "תמיד" בכל יום. רק מי ששוכח והוא תוך הטבע כתוב "אין כל חדש" כו', אבל מי שנדבק בפנימיות חיות השם יתברך, יש בו תמיד התחדשות. וזה שכתוב "החודש הזה לכם", שיכול כל אחד מישראל לעורר התחדשות זה על ידי אמונה שמברר בלבו שהכל מהשם יתברך..."

ה"שפת אמת" מלמד אותנו שכשהאדם לא מאמין, ותפיסת עולמו היא בתוך הטבע "אין כל חדש". מה שהיה הוא שיהיה, האדם נתון לחוקיות הטבע,אין מה להשפיע ואין מה לחדש בעולם. האמונה בה' "המחדש בכל יום תמיד" הביאה את היכולת להיגאל ואת האפשרות לשינוי ולהתחדשות.

ועוד מלמד ה"שפת אמת" שזה תלוי בנו: "לכם- שיכול כל אחד מישראל לעורר ההתחדשות זה ע"י אמונה שמברר בלבו..". אם אתה רוצה, נמצא במקום של אמונה גדולה, בבורא המחדש בכול יום תמיד, זה מנוע צמיחה להתחדשות שלך, וחלילה להיפך..

זה מתאים לגמרי, לחודש האביב, לפריחה וליציאה מתרדמת החורף, וללבלוב שאנו פוגשים ביציאתנו לטבע: ( ברכות מ"ג, מתורגם)" "אמר רב יהודה מי שיוצא בתקופת ניסן ורואה אילנות מלבלבים אומר: ברוך שלא חיסר עולמו כלום וברא בו בריאות טובות ואילנות טובות..." ברכה על ההתחדשות

ואולי נעלה קומה ונציע שכשאדם מרגיש חדש בעבודת ה' שלו ( כך גם בעבודת החינוך כמובן, שהיא היא עבודת ה'...) מההתחדשות ניתן להגיע להתלהבות.

התורה בפרשה שלנו חוזרת פעמיים על הדרישה שאש המזבח תבער תמיד ועל איסור כיבוי אש המערכה:

וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה..

בעולם החסידות עניין האש היוקדת על המזבח תמיד נדרש ביחס לעולמנו הרוחני.

וכך כתב ה"נעם אלימלך": "וזהו הפירוש הפסוק (ויקרא, ו, ו) "אש תמיד תוקד על המזבח". פירוש, שהכתוב מזכיר שיהא תמיד הקדושה ואור העליון בוער בך שלא תכבה לעולם, דהיינו שתוסיף אור וקדושה שלא יכבה לעולם."

כל יהודי הוא מזבח, ולקדושה שבו היא אש התמיד: כמו שבמזבח צריכה תמיד לבעור אש, כך בכל יהודי צריכה לבעור תמיד הקדושה. התחדשות בשיאה, ההרגשה שאתה כל יום מתחיל מחדש בעבודת ה' שלך- שם יכולה להיות התלהבות גדולה.

וזה אולי הנימוק שהביא האבודרהם לשם שבת הגדול- " כי בשבת זו קיבלו ישראל את המצווה הראשונה שלהם, ונהיו כקטן הנכנס לגיל בר מצווה ונקרא "גדול". עם ישראל מתרגש ומתחדש בקבלת המצווה הראשונה ומרגישים כמו בבר מצווה... ( מי לא זוכר את הפעם הראשונה שהוא הניח תפילין...).