ערב נסיעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בקונגרס ב-3 למרס, הוא פקד שני אתרים בארץ.
נסיעה הרת-גורל, שנויה במחלוקת מטלטלת מבית ומחוץ, שעל כף המאזנים גורל הבחירות הכלליות בפתח וגם מערכת היחסים האסטרטגית עם הממשל האמריקאי. נתניהו הבין שהוא חייב להכין את עצמו היטב, ולא רק את נאומו.
ראש הממשלה של המדינה היהודית הלך להתפלל בכותל, הכניס בו פתק ואמר כמה מילים לתקשורת על גורל הנסיעה שמחכה לו. בכותל והר הבית מעליו מהדהד בכל הדורות טעם סלע קיומו של עם ישראל בארצו ומוקד של אמונה וחיבור היסטורי.
ביבי פקד גם את קבר אביו, פרופסור בן-ציון נתניהו, ז'בוטינסקאי ואיש של מעוף מדיני ועקרונות של ברזל. מאבא שאב, יש להניח, השראה ואישור לדרך שבחר בשליחותו לארה"ב. את הדבר הנכון יעשה ראש ממשלת ישראל. חמוש בהשגחה אלוהית ומוסר אביו, יצא ביבי לדרכו.
הקונגרס הציוני
עומד בדרכו של נתניהו נשיא ברק אובמה כאשר היחסים בין השניים עכורים בצורה גלויה לעין כל. יש לזכור שאובמה הגיע לבית הלבן חסיד של כומר גזען ואנטי-אמריקאי, חבר של ערבים אנטי-ישראלים וכחניך של אסטרטג של רדיקליות חברתית ופוליטיקה מחתרתית. את כל מסכת התקלות והמחלוקות שפרצו בין נתניהו ואובמה משנת 2009 - על התהליך המדיני, בנייה בירושלים, שאלת ההתיישבות, השימוש בכוח צבאי מול הפלשתינים, וכמובן בסוגיית הגרעין האירני - יש לייחס קודם-כל לא לתפקוד לקוי של ביבי אלא ובעיקר למדיניות עוינת של אובמה כלפי ישראל. שאלת הנאום בקוננגרס, שאובמה רתן עליו, יתווסף לרשימת נקודות החיכוך בין שני האישים.
העובדה הצורמת שאובמה דוחף מהלכים מדיניים כדי לגמד את ישראל בחזרה לגבולות ה-16 קילמטרים רוחב בין הים לכפר סבא, ולכפות על ישראל מדינה פלשתינית אירדנטית שתסכן את יכולת ההישרדות של ישראל, ממחישה את שנאתו למפעל הגאולה של התנועה הציונות.
ראש הממשלה התקבל בכניסתו לאולם בית הנבחרים בקונגרס בתשואות רמות ובחמימות מופגנת. במגרש הנוח והידידותי הזה פרס נתניהו בנאומו האיכותי והמרשים את נימוקי ישראל נגד הסכם בלתי מתקבל על הדעת עם אירן. הנה ראש ממשלה של מדינה זרה חולק על מדיניות הנשיא, שהחרים את ביקורו בוושינגטון ונאומו בקונגרס. בעזוז בלתי רגיל, יגידו אנשים בחוצפה וחוסר טעם, נתניהו לא נרתע להכריז על המשגה הנוראי שעומד נשיא אמריקאי לעשות מול הרפובליקה האסלאמית האירנית. כאומן דיפלומטי נחוש הצליח נתניהו משך השנים להשחיל את הסוגיה האירנית לראש סדר היום הבינלאומי והאמריקאי, כהישג שאין כדוגמתו ביחסי חוץ של ישראל.
אין זה מחזה שגרתי שמדינה יהודית קטנה, במצור מדיני מסוים ויעד להתקפות ארסיות מכל כיוון, מעזה להתרומם מול מעצמת-על החזקה ביותר בעולם. ימי הסערה הציבוריים בישראל על החלטתו של רה"מ לנאום בקונגרס מעוררים זעם וגינוי ממרחב הקשת הפוליטית. ח"כ יצחק הרצוג, שמתמודד מול נתניהו בבחירות, יטען שהנאום מחבל קשות ביחסי ישראל-ארה"ב.
מבטו של נתניהו בקונגרס מכוון לעוד דמות נוספת כמקור של הזדהות ולגיטימציה על צעדיו הנועזים. פסלו של משה רבנו, בין המחוקקים הגדולים בתולדות אנוש, מוצב למעלה באולם. לקראת סוף הנאום הרים נתניהו את ראשו לעבר מי ששחרר את עמו מעבדות מצרים ונתן תורה לעמו ישראל בסיני. בעזרת האל התייצב משה מול פרעה והתעמת בנימין חזיתית מול אובמה.
גאווה יהודית
ימי פורים פרחו באוויר הארצישראלי. באותו שבוע של נאומו יכול היה רה"מ לשאוב עידוד מגבורת מרדכי היהודי מול האמפריה הפרסית הקדומה, שגמרה אומר להשמיד את כל היהודים. מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני לא ידע פחד מול המן. מרדכי מיוחס לשבט יהודה כאיש יהודי, אבל קודם-לכל שייך לשבט בנימין כאיש ימיני. לא רפו ידיו ולא יכרע ולא ישתחוה לצלם של עבודה זרה.
מגילת אסתר מספרת בין עלילותיה את מזימת בגתן ותרש, שמרדכי חושפת, להתנקש בחייו של המלך אחשורוש. מעשה ריגול יהודי משופשף לטובת בית המלך סייע רבות להצלת היהודים. הודות לשיתוף פעולה מודיעיני ארוך השנים בין ישראל וארה"ב, הצטבר סכום גדול של קבלות שעבורן האמריקאים צריכים לשלם כביטוי נאמן לזיקה האסטרטגית בין שתי המדינות.
והנה איש ימיני בנימין נתניהו מחולל מעשה ללא תקדים מול אמריקה, המיוצגת בדמות הנשיא, מעורר בעוצמתו הפוליטית והמוסרית זכרון של משה מול פרעה, מרדכי מול המן, ומתתיהו מול המושל ההלניסטי. ברוח איתנה עם זקיפות קומה, ומודע לגודל השעה ההיסטורית, בנימין זאב הרצל התייצב מול האפיפיור ב-1904, ולא כרע ולא נישק את ידו כמקובל. בן-גוריון, ב-1948, למרות רינונים ואיומים של הממסד הפוליטי בוושינגטון נגד האפשרות שהיהודים יכריזו על מדינה, אזר עוז "הזקן" והכריז על מדינת ישראל המחודשת. עם זה הנשיא טרומן עצמו לא התנגד למהלך ההיסטורי הזה.
אולם נתניהו כן התעמת עם הנשיא אובמה בעניין הגרעין האירני וגם בנושא מדינה פלשתינית, שאותה שלל ביבי במערכת הבחירות. עד כמה שהיתה החלטתו של בן-גוריון מלאה בגבורה ותקיפות, לזו של נתניהו – להמשיך בבנייה בישובים, להפסיק המו"מ עם הרשות הפלשתיננית, ולנהל מאבק איתנים כולל פעילות חיסול ממוקדת נגד תכנית הגרעיון של אירן – אין שיעור או דמיון בכלל כמעשה מדיני ישראלי בעת החדשה.
על רקע החזקת השטחים שצה"ל כבש במלחמת ששת הימים, עוד לא היה נשיא בבית הלבן ששידר תיעוב כה מורגש כלפי ראש ממשלת ישראל ונסיונותיו להבטיח שלא תתערטל ישראל מנכסי מולדת ובטחון שבידיה. צחנה של פתרון כפוי מיתמר באויר הדיפלומטי הדחוס, וחלקים של החברה והשדרה הפוליטית בארה"ב נראים לגמרי מסכימים עם נסיונות הזדון להכניע את ישראל עד עפר.
נתניהו לא רק עמד נגד הזרם הנשיאותי באמריקה אלא גם עודד קבל עם ועדה יהודי אירופה שיעלו ארצה נוכח אנטישמיות אלימה שפגעה בהם, בבלגיה ובצרפת, עם מעשי התנכלויות ברחבי היבשת. למורת רוחם של מנהיגי מדינות אירופיות יצא ביבי תוך גאווה יהודית עם קריאה ציונית מפורשת.
סוף עידן במערב ובמזרח
סימנים רבים מעידים היום על קריסה של הציויליזציה המערבית משני צדי האוקיינוס האטלנטי. כוח החיות והאמונה הולך וקטן, מתפוררות זהויות לאומיות בנות מאות שנים, והכל במקביל לגעש גלי הגירה מוסלמית שמתקדמים לקו של כיבוש אירופה באופן מדורג וסופי. המערב נובל נגד עינינו.
יחד עם דקדנס וקריסה במערב, העולם המוסלמי צובר תאוצה קטלנית לעבר פירוק טוטאלי של מדינות ומשטרים במרחב. פקיסטן ואפגניסטן לא יודעות יום של שקט ובטחון. מלחמת אזרחים על רקע דתי ושבטי קורעת מדינות ערביות כמו לוב, סוריה, עירק ותימן. מצרים ניצבת מול טרור אסלאמי ללא הפסקה, אף תוניסיה לא חפה ממנו. לבנון מתקשה לתפקד כמדינה בעלת משטר ריכוזי ויעיל. חלומות של אחדות ערבית התנפצו ואינן. כמעט בכל צומת ופינה במזרח-התיכון הרס, ברבריות ושנאה יוקדת.
מלכויות קמות ונופלות
במושגים תנ"כיים, חז"ליים והוגי המסורת, גם עשו/אדום (נצרות) וגם ישמעאל (אסלאם) היו נחזים לנוע על מסלול של כליון כגורמי תרבות וככוחות מדיניים בעולם. שגעון וערפול עוטפים את קץ ההיסטוריה.
מימי קדם התבצבץ העתיד מבעד העבר החולף. ספרי בראשית ודניאל שימשו במיוחד מקורות לעתידנות עד אחרית הימים. כיוון שתקופתנו נתפסת כאתחלתא דגאולה ועקבתא דמשיחא, עם תהליכם של קיבוץ גלויות, הפרחת הארץ ותקומת ישראל, הרי העתיד כבר כאן.
הספרות התורנית ציינה קיומן של ארבע מלכויות - חיות בשפת ברית בין הבתרים - שכל אחת לפי התור תשלוט ככוח ראשי בעולם. בין המפרשים וחוזי העתידות היו רס"ג ורמב"ם, רמב"ן ואברבנאל, ר' חיים ויטל והגר"א. רשימת המלכויות כללה בגרסאות שונות בבל, מדי, פרס, יוון ורומי. בשמות השאובים מהתורה, הופיעו עשו ואדום, ישמעאל וישראל.
לא היתה הסכמה מוחלטת בין הפרשנים הגדולים לגבי מי הן ארבע המלכויות. אולי יש אפילו חמש. היתה שאיפה משותפת ותקוה או אמונה שמילאה את הפרשנים שעתיד המלכויות ליפול, אחת אחת, ולאחר מכן תעלה קרן ישראל ככוח בלעדי ומוכח בקץ הימים. זיהו אדום עם רומי של אז ואמריקה של היום; וישמעאל עם ערבים ואסלאם. לא זו בלבד אלא שיש תפקיד רב-חשיבות של אדום (נוצרים) להחזיר את ישראל לארצו – כפי שבריטניה עשתה; ושל ישמעאל (ערבים/מוסלמים) לשמור על הארץ וליישבה עד שובו של ישראל אליה – כפי שהיה. תכלית אחת וראשית מנחה את ההיסטוריה לקראת גאולת ישראל בארץ ישראל.
רמזי קדם הובילו לתחזיות שנראות מתגשמות בתקופת ההיסטוריה האחרונה. התסריט רץ ומתקדם מיום ליום. לאורם של דברי שמואל בגמרא קמה מדינת ישראל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". עם ישראל השתחרר באופן עקרוני מעול שלטון האומות, לכן האחרונה מבין המלכויות צריכה להיעלם כאות של מעבר לעידן היסטורי אחר וזוהר. נוכח סימני גסיסה של אדום/עשו וישמעאל, אכן ישראל פורח וצומח – למרות גלי השטנה והמלחמה נגדה שלא נעצרת לרגע.
לרוע מזלו של ברק חוסין שלא היו למישל אובמה אשתו את החושים החדים שהיו לזרש אשתו של המן. מול יהודי בסדר גודל של מרדכי וייחוסו היא הודיעה נחרצות לבעלה: "לא תוכל לו". ומול בנימין גם ברק לא יוכל לו.
הגיע זמן נתניהו
עוד השאלה מהדהדת לגבי מי זו ברצף ההיסטורי המתגלגל המלכות הרביעית: אדום או ישמעאל? או שניהם? המערב הנוצרי והמזרח המוסלמי התאגדו בימינו כדי לחסום את דרכו מעלה מעלה של ישראל. לפלא הגילוי בימינו ששאלת הזיהוי ניתנה באמריקה, בבית הלבן. שכן ברק חוסין אובמה, על רקע ערפול ואיפול אגב זהותו והזדהותו הדתית והפוליטית, מאחד באישיות המורכבת את הנצרות וגם את האסלאם. חידת המלכות הרביעית מצאה לה פתרון מושלם בנוצרי שהוא גם מוסלמי.
כדי להשלים את התמונה אנו צריכים לחזור לנקודת ההתחלה וממנה לצפות לימים הבאים עלינו לטובה. בנימין נתניהו הוא לא רק פוליטיקאי רב-מעללים – הקוסם - ומדינאי ברוך-כשרונות. הוא גם איש בעל מימד היסטורי. נתניהו מוביל את ישראל בתקופה החדשה שבה יש התנגשות ישירה בין ישראל לבין אמריקה ואירופה מצד אחד והאסלאם על ביטויו מצד שני. הוא ניצב להילחם את מלחמת ישראל הן מול עשו והן מול ישמעאל.
אינני סבור שהמעשה של נתניהו לאורך השנים למען כבוד עם ישראל נופל מדרגת קידוש השם. מול גזרות האומות, בהטלת איסורים על שבת ומילה, היו מצווים היהודים לקדש שם שמים ברבים, עם כל המשתמע מכך. נתניהו מציג עמדה של כבוד שאיננה מתכחשת לזכותו של עם ישראל על ארצו בניגוד גמור לגזרה שאובומה ושאר מנהיגי העולם נחושים להטיל על ישראל, עם נסיגה מהשטחים והקמת מדינה פלשתינית במולדת העברית. שהמנהיג של מדינת היהודים היה מביע נכונות למדינה זרה בארצנו, והיה פועל לממש קו זה, היה בזה חילול השם גדול בהיסטוריה של עמנו.
בדיעבד זה נראה ברור ומוכח, שההליכה לוושינגטון והנאום בקונגרס הם אלה הצעדים שסימנו את הדרך לנצחון בבית, הלכאורה מפתיע, בבחירות ב-17 במרס. אבל לא היתה כאן הפתעה. לפני צאתו לחו"ל ביקש ביבי סעד שמימי לכובד השליחות למען עם ישראל. מי שמודע להשגחה האלוהית בעולם ובחייו ראוי לקבל אותה. אנחנו לא בוחנים כליות ולב, ואין אנו יודעים את סוד הסיבתיות שפועלת מאחורי הפרגוד. אך 30 המנדטים שקיבלה הליכוד ביום הבחירות, בניגוד לכל הסקרים והתחזיות, מבהירים את צדקת המהלך של נתניהו מול וושינגטון למרות התנגדותו הנזעמת של הנשיא האמריקאי. לא היה בכך גחמה אישית או התגרות חסרת אחריות כלפי נשיא שהשפיל את נתניהו חזור ונשנה. לא רגש נקמני דחף את ביבי ללכת לקונגרס אלא רצון מודע והחלטה מכוונת לקדם את גאולת ישראל – זאת אומרת לשמור על האינטרסים הישראלים - לאור ההשגחה שליוותה אותו במסע, ואחריו.
תקוותי שאיתרנו את המישור הנכון והעליון של תעלומת נצחון נתניהו, לצד שלל ההסברים ביחס לגורמי שטח וגיוס קולות, הבליץ של נתניהו בסוף הקמפיין וטעויות שנעשו על ידי יריבים מהשמאל. יותר מכך, זיהינו את לב הההתרחשות ההיסטורית שאנו מצויים בתוכה. על כף המאזניים מוטל גורל מלכויות-אומות העולם, והצלת ישראל בגבורתו.