על מצוינות ציונות ושאיפות דתיות
על מצוינות ציונות ושאיפות דתיות

משה דיין כרמטכ"ל נשאל פעם על בעיית חוסר הסדר והעדר המשמעת בניהול המערכה במבצע קדש וענה: "אני מעדיף לעצור סייחים דוהרים מלדרבן שוורים עצלים".

אכן, מדינת ישראל קמה בזכות סייחים דוהרים שלחמו במלחמות ישראל, הקימו התיישבות, חקלאות מדע ותעשייה והם הקטר המושך את רכבת היזמות והחדשנות במדינה. יהודים בעלי שאיפות דתיות נחלקו ביחסם לציונות ובאופן היסטורי הגיוס לצה"ל, הפך להיות הקו המפריד בין המחנה הדתי ציוני לחרדי. בשנים האחרונות הגבול הזה התעמעם. חרדים רבים תומכים בכל ליבם במפעל הציוני למרות שאינם הולכים לצבא ויש ההולכים לצבא אך מתבדלים מהחברה הכללית.

משה דיין הבחין בין שוורים שכוח רב במותניהם אך הם אינם מתאמצים, והעדיף את הרצון והשאיפות של הסייחים הדוהרים גם אם אינם ממושמעים. זוהי למעשה בחירה בין בינוניות ופחד מטעויות לבין מצוינות ויוזמה. האתגר הקיומי של מדינת ישראל גם הוא השתנה. הסכנה מכיבוש הארץ בידי צבאות ערב חלפה אך האיום הקיומי מולו אנו ניצבים מורכב יותר. שונאינו מובילים מהלך מסוכן להפיכת מדינת ישראל למדינה מצורעת ומוחרמת בעולם, ומול יוזמה זו ניצבת בעיקר ההערכה הגדולה לה זוכה ישראל כמרכז של חדשנות ומדע.

לו היו מזלזלים בנו, קל היה יותר לאויבינו להשיג את תמיכת ההמון הדומם בהחרמתנו. למדינת ישראל ויתכן וגם לדת ישראל לא יהיה קיום בעתיד אלא אם ימשך כח החידוש וימשיכו להתפתח גם במדינה וגם בתורה פרויקטים של הצטינות ניכרת בכל התחומים, מבחינת "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". גם בתוך החברה היהודית פנימה, דת ישראל הופכת לגורם בעל משמעות בעיקר כאשר אנשים שההלכה יקרה להם מגיעים לעמדות מפתח בתחום מסוים, והשינוי שעבר על צה"ל הוא דוגמה טובה לכך. תחומי חיים רבים עדיין מחכים למהפכות דומות.

המעשה הציוני ב-2015 הינו בעל אספקטים רבים ומערכת חינוכית דתית ציונית, חייבת לחנך למצוינות. רק שיטה חינוכית שרואה חשיבות ואידאל בחינוך למצוינות, בדחיפת הנוער להיות מדענים, ממציאים, חוקרי מדעי הרוח, סופרים, מהנדסים, רופאים ומטפלים אחרים, אנשי חינוך כלכלה משפט ותרבות, ויחד עם זאת להמשיך ולעסוק בתורת חיים היא זו שתחזק את מדינת ישראל ותביא להתפתחות דתית לשם שמים. שאיפה למצוינות היא ההפך מפחד מטעויות. בכדי להיות מצוין על האדם להעיז וליזום וכנגדו עומד האדם החרד, החושש לטעות שיראת החטא משתקת אותו. רבים המתקראים ציונים דתיים בוחרים סביבה חזקה מבחינה דתית לחייהם, בית ספר "תורני", עיסוק שאינו כרוך בקונפליקטים דתיים ובשל כך הם מרגישים את עצמם חזקים יותר כאותם שוורים חזקים אך עצלים שלעולם לא יגיעו לאותו מקום שיגיעו הסייחים הדוהרים. את השותפות לחזון המצוינות ניתן לפרוט לדברים מעשיים.

לדוגמה: מי שרואה במצוינות בכל התחומים אידאל לא יכול לוותר על מצוינותו של חצי מעם ישראל ולשלוח את הבנות לתפקידי משנה כרקחות וטבחות. התייחסות שוויונית לנשים היא תנאי בסיסי למצוינות. מובן מאליו כי יחסה של מערכת חינוכית ללימודי "חול", הכוונת הילדים לבחירת מקצוע לחיים ולמעורבות בחיי העולם הגלובלי אף הם מבדילים בין מי שיש סיכוי שיצמיח עשיה של מצוינות למי שישאר בינוני גם אם מילא את חובתו הבסיסית ושרת בצה"ל. המוכנות לקבלת חידושים הלכתיים, המוכנות לקחת סיכונים על מנת לפטור בעיות דוחקות (לדוגמה בסוגיית הגיור) כולם יונקות מאותו צומת של בחירה.

במאה ה-21 הבחירה של אדם להיות דתי וציוני אינה נבחנת רק בשאלה האם זכה לשרת את עם ישראל בצה"ל אלא האם הוא מתאמץ להיות מצוין. השאפתנות ליצירה, ליוזמה היא המעיין שמזין את השילוב של דתיות עם ציונות בימינו.