כי לי בני ישראל עבדים
כי לי בני ישראל עבדים

פרשת השבוע העוסקת בדיני זכויות בקרקע, והחובה להחזיר אותה לבעליהן, ודיני עבדים והיחס אליהם מסתיימת בפסוק: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים..." (ויקרא כ"ה, נ"ה). מפרש רש"י: "שטרי קודם, וכל המשעבדין מלמטה כאילו משעבדין מלמעלה".

ויש להבין את כפל הלשון. "עבדים, עבדי הם", מדוע לא נאמר 'כי לי בני ישראל עבדים אשר הוצאתי מארץ מצרים"?

במשנה באבות (פ"ג, מ"ח) נאמר: "רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ". ממשנה זו עולה כי המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, לא כשכר על מעשהו, אלא מעיקר הדין. כלומר באופן טבעי. לעומת מי שפורק עול תורה אשר באופן טבעי נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ? והשאלה מדוע?

מסופר כי פעם אחת נגזרה גזירה רעה על ישראל באחת מהמדינות. בבית מדרשו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע היה חסיד, למדן מופלג בתורה ויראה, ששמו ר' פייבל. פעם אחת קם בלילה משנתו, ונכנס אל הקודש פנימה, להרבי ר' אלימלך , ואמר לו: רבי יש לי 'דין תורה' לסדרו לפניכם. נאמר במשנה (גיטין מא, א) מי שחציו עבד וחציו בן חורין, לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין, לישא בת חורין אינו רשאי, שהרי חציו עבד, אלא כופין את רבו ומוציאו לחירות. ואם כן איך ישראל משועבדים תחת גזירותיו של המלכות הזאת, הלא כבר אנו משועבדים לקב"ה, כמו שכתוב בתורה: 'כי לי בני ישראל עבדים' כך שיש לשחררנו מעבדות ומהגזרות כה דיבר לפניו ר' פייבל הנ"ל בהתלהבות גדולה.

השיב לו הרבי ר' אלימלך: הדיבורים שלך טובים וישרים, אך כיון שאין דנין בלילה, נמתין לבוקר לדון בזה. בבוקר באו לליז'ענסק שלושה צדיקי הדור, המגיד מקזניץ, הרבי מלובלין, והרה"ק מאפטא זצוק"ל, ונתאכסנו שלושתם אצל הרבי ר' אלימלך, אשר שמח בהם מאוד. באמצע סעודת הצהריים, שלח הרבי ר' אלימלך לקרוא את ר' פייבל הנ"ל, ואמר לו, ספר נא עתה את הדיבורים אשר דיברת לפני בלילה.

השיב לו ר' פייבל, אין לי כעת התעוררות והתלהבות לדבר דיבורים כבלילה. אמר לו הרבי ר' אלימלך: אני נותן לך כח לדבר הדיבורים כבאתמול. ר' פייבל עשה כדבריו, וסיפר לפניהם את טענתו שהעלה אמש.

אחר אשר סידר טענותיו , ענה הרה"ק מאפטא ואמר, אצלנו הוא המנהג שאחר אשר שמעו הדיינים טענת הבעל דין, אנו אומרים לבעלי דינים ללכת החוצה. על כן אתה ר' פייבל לך החוצה, ואתה ריבונו של עולם, מצד הדין גם אתה צריך לצאת, אולם אין אנו יכולים לבקש דבר כזה, אחרי אשר מלוא כל הארץ כבודך? רק זאת אנו אומרים לך ריבון כל העולם, כי מצד דין תורתנו הקדושה לא נישא לך פנים. אלא נדון דין אמת.

אחר הסעודה ישבו כולם בתורת בית דין, לעיין אם יש כוח ורשות למלכות לגזור על ישראל גזירות רעות, שגורמין לבטל אותם מלשמור מצוות ה'. והתפלפלו בזה הרבה, ויצא הפסק דין שהצדק עם ר' פייבל, וכתבו פסק בית דין. הם שלחו לקרוא את ר' פייבל, ומסרו בידו הפסק, ואחר שלושה ימים נתבטלה הגזירה.

זה פירוש המשנה במסכת אבות. על האדם בעולם הזה יש עול מלכות ועול דרך ארץ כי כך נברא העולם. אולם מי שעבד ה' אינו יכול להיות עבד גם לדברים נוספים ועל כן "על פי דין" מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ . כי על פי דין אינו יכול להיות משועבד לגשמיות ולהבלי העולם הזה, הסותר את עבדות ה'.

זהו פירוש כפל

הכתוב: "כי לי בני ישראל עבדים". ומשום כך יש להם דין של 'עבדי הם', ולא לאחר.

באם נדע לקבל על עצמנו עול תורה, ולהיות עבדיו של הקב"ה, אזי נזכה שיעבירו מאתנו עול מלכות ועול דרך ארץ.