עכשיו, לאחר שהממשלה החדשה קרמה עור וגידים, הגיעה העת לבחון בעיניים נכוחות את תוחלת החיים של ההרכב הנוכחי, של הממשלה הזמנית ביותר (מבחינת אורך חייה) במדינת ישראל; ממשלה שראשה מייחל לשנות כמה שיותר מהר את פרצופה ומייחל שחרית וערבית שהשמאל שיצטרף לממשלתו, על מנת שיסייע לו לזרוק החוצה, בבעיטה גסה, את הבית היהודי.
לא צריך להיות חנן קריסטל כדי להפנים את מה שהפרשן הפוליטי הבכיר מפמפם לנו בוקר וערב: שנתניהו ממשיך לחתור להקמת ממשלת אחדות, עם בוז'י הרצוג וציפי לבני, ולו רק "כדי לנקום" בבית היהודי על "סחיטת ראש ממשלה מכהן". לאמור: בטוח שהממשלה תשנה פרצופה, ברגע שבוז'י וציפי יואילו בטובם להצטרף לממשלתו, ויאפשרו לו לבעוט החוצה את המפלגה הנאמנה לו ביותר (לעיתים אפילו יותר מן הליכוד), שדווקא היא, באופן דיאלקטי, שנואת נפשו והמזולזלת ביותר, מבחינתו.
ועל אף זאת צריך לומר, שקריסטל טועה. הבית היהודי לא יסולק, מר קריסטל, מפני שנתניהו מבקש לנקום על "סחיטת ראש ממשלה מכהן". אם בסחטנות עסקינן, הרי נתניהו חי ממש בשלום עם הסחיטה החרדית, ששברה הפעם את שיאי עצמה: ביטלה כעפרא דארעא את כל הישגי ממשלת 2013/14, והסיגה אותה שנתיים לאחור.
הענקת תיקי הכלכלה, הדתות והנגב והגליל, לידי עבריין מורשע שיש מאחוריו קלון, אינה תוצאה ביזיונית של סחיטה? והכספים הקואליציוניים בשיעור 140 מיליון לש"ס ו-120 מיליון ל'יהדות התורה', לא נולדו בחטא הסחטנות? ושיחזור הקיצבאות השערורייתיות לעידוד הילודה הערבית והבידואית, אינו מעשה סחיטה פאר-אקסלנס? – וכן הלאה.
המלך ביבי הראשון
ראש הממשלה אמנם יתעמר בבית היהודי ויסלקו מממשלתו ברגע שיסכימו בוז'י וציפי להציג כף רגלם הענוגה על סף חדר מליאת הממשלה (נתניהו תמיד יוכל לטעון, כי זה התנאי שלהם: רק לא הבית היהודי!), אבל מסיבה אחרת: נתניהו, כמו נתניהו, ימשיך לבגוד בנאמניו מימין, לצד קיפוד ראשיהם של כל אלה העלולים לאיים על מעמדו של המלך ביבי הראשון. לא בסחטנות עסקינן, כי אם בבגידה ובתסביך רדיפה.
נתניהו, איך לומר בעדינות, אינו איש של הכרת הטוב. המונח הזה אינו מופיע בלקסיקון שלו. הוא כבר שכח שרבבות מצביעי הציונוה"ד העניקו לו ברגע האחרון, על מנת להצילו מתבוסה מוחצת, לפחות ארבעה מנדטים. הענקת השליטה על ענייני הדת לחרדים, הוכיחה שהוא אפילו בז לטובי תומכיו שנשכבו על הגדר למענו.
נתניהו גם איננו המנהיג שיצמיח לצידו יורשים פוטנציאליים. להיפך. כל מי שמרים ראש, עובר סידרת חינוך ושמה קפד ראשו. סילבן שלום, ישראל כץ, גדעון סער ואחרים, יספרו לכם על זה. כשנדמה לו שהבית היהודי מהווה איום, הוא יעשה הכל לקצץ את כנפיו.
לכל זה יש לצרף כמה עובדות טריווייה, שמבטאות את עוצמת המשטמה האובססיבית של בנימין ושרה נתניהו כלפי הצמד בנט-שקד אישית. עובדה ראשונה: בכל השנתיים האחרונות שבהן כיהנה איילת שקד בכנסת, נמנע נתניהו מלומר לה שלום, אף לא ניד עפעף או נענוע ראש נימוסי, וקל וחומר שלא לחץ את ידה (ולא מחמת איסור נגיעה). גם כשחלף ממש לידה, במרחק סנטימטרים אחדים, הוא הסיט מבטו הצידה, משל היתה שקופה. כך הוא נוהג בעיקביות מאז נבחרה לכנסת, לפני שנתיים. כך שטבעי מאוד מבחינתו שלא לעכל את השידרוג במעמדה, לרבות היותה מעתה חברת הקבינט. הכל ייעשה על כן, כולל בגידה בנאמניו ובבוחריו, כדי לבעוט בבוז החוצה את הגברת הראשונה של הבית היהודי.
'פרסונה נון גראטה'
שנית: נפתלי בנט, במרוצת השנתיים בהן כיהן בתפקיד מיניסטריאלי חשוב וחבר הקבינט, תיפקד על תקן של 'פרסונה נון גראטה' (אישיות בלתי רצויה), בארמון המלכותי שברחוב בלפור. בניגוד לעסקני ליכוד זוטרים, הוא מעולם לא הוזמן 'אל הקודש פנימה'. לא ארוחת ערב אינטימית ולא תֵה של אחה"צ. נון גראטה.
שלישית: גם כשנתניהו ובנט טסו לעולם לייצג את ישראל באירועים חשובים, נסגרו בפני בנט דלתות מטוסו של ראש הממשלה. שיחפש לעצמו טיסה אחרת. שרה לא יכלה לשאת את המחשבה, שהיא תימצא עם שנוא נפשה לאורך מספר שעות, באותו תא נפח דחוס, ולנשום עימו אותו אוויר.
פיצוח תעלומת השיטנה התהומית הזו, דורש מן הסתם הסברים פסיכולוגיים מעמיקים. אבל אם לסמוך על רמיזות בסביבה, הכל החל כשהשניים מילאו תפקידים בכירים בלשכת ראש הממשלה נתניהו: בנט ראש מטה ושקד מנהלת הלשכה. שניהם נחשפו לתופעה מדהימה ומקוממת: הנחיות לביצוע שהורידה להם במישרין הגב' נתניהו. כשאחד מהם כבר לא יכול היה לשאת זאת, ופלט משהו בסגנון "אנחנו לא עובדים אצלך", נגזר דינם. מאז הוטל על נתניהו איסור מוחלט, בקונם ובאַלָה, להיפגש אותם, לשוחח איתם בטלפון; לא להזכיר שמם, ואפילו לא לחשוב עליהם.
מסיבה זו ניסה נתניהו להותיר לאחר הבחירות לכנסת ה-19 את הבית היהודי באופוזיציה. רק חבירת בנט ללפיד הצילה אז את המצב. הפעם נמשכה ההתעללות, כשבנט הוזמן אחרון ללקט את השאריות שהותירו שאר השותפים. אילו לא נזקק לו נתניהו מבחינה מתימטית, היה הבית היהודי גם הפעם נשאר בחוץ. אבל כשיואילו בוז'י-ציפי להצטרף, הם יספקו את הרוב המתימטי ואת העילה לגירוש הבית היהודי. זה מה שבאמת מעניין אותו.
איום איראני? קילקולים במשטרה? שחיתות בפרקליטות? אתיופים נרגנים? עויינות אירופית? אובמה מזייף? – הכל יחכה עד שביבי ישיג את מטרתו המרכזית, להתחשבן עם בנט ושקד. לתפארת מדינת ישראל.
ולחרפתם של רבבות 'אידיוטים שימושיים' במחנה הציונות הדתית, שהתפתו להאמין לכזבי נתניהו, שהבטיח להעניק מעמד בכורה לבית היהודי, ונתנו לו את קולם – וכך גזרו במו ידיהם על הציונות הדתית גירוש מחפיר במוקדם או במאוחר, למדבר האופוזיציה. זה מה שבישלתם, חברי היקרים, 'האידיוטים השימושיים' של הציונות הדתית, שיריתם לעצמכם ברגל, וזה מה שתאכלו.