ככלב השב על קיאו
ככלב השב על קיאו

התבשרנו בשבוע שעבר על מפגש חשוב שנערך בין ראשי יוזמת ג'נבה, אנשי שמאל המשתפים פעולה עם מרצחי הרשות הפלשתינית, לבין פעילים מרכזיים ובעלי תפקידים בתנועת ש"ס, תנועה אשר אמורה על-פי הצהרת ראשיה להחזיר עטרה ליושנה ולהרים את קרנה של יהדות ספרד.

במהלך סמינר בן יומיים נפגשו ראשי ש"ס עם המחבל הנאלח הישאם עבדל-ראזק, לשעבר "שר האסירים" ברשות הפלשתינית, האחראי לשחרורם ולרווחתם של המחבלים המרצחים.

בנוסף, כך נמסר, התקיים סיור ובו נערכו תצפיות שונות, וזאת בכדי להציג את הגבול המוצע במסגרת הסכם הקבע מפרי יוזמתם של אנשי ז'נבה.

אותו גבול, למי שמעוניין לדעת, יעבור בתוך ליבה של ירושלים. כמו-כן נשמעו הרצאות שונות מפי "מומחים" על סוגיות הליבה של הסכסוך. באותה ידיעה נמסר, כי אין זו הפעם הראשונה בה פעילים בש"ס משתפים פעולה עם יוזמת ז'נבה, כאשר הכוונה ככל הנראה למעורבותה של ראש מועצת החכמות עדינה בר-שלום באותה יוזמה, במסגרתה נפגשה עם מנהיג המרצחים אבו-מאזן ושפכה את חמתה על היהודים האכזרים שמתעללים בפלשתינאים המדוכאים והמסכנים.

לא אלאה את הקורא בשאר התיאורים מעוררי הגועל מאותו מפגש. היה מתבקש לומר כאן, כי "מצא מין את מינו", ולהסתפק בכך. אולם ישנו דבר מה שמציק כאן, ואינו מאפשר לעבור לסדר היום.

ש"ס הינה מפלגה, שאמורה לייצג ספרדים חרדים ושומרי מצוות אחרים. מדובר בקבוצות באוכלוסיה, שדבר אין להם עם אנשי יוזמת ג'נבה. יוזמה זו נוסדה בידי אנשים מסוגו של יוסי ביילין, חילונים אשכנזים המנותקים מדת ומכל זהות יהודית. להם זה באמת מתאים. בשאיפתם להיטמע בקרב הגויים ולטשטש את הזהות היהודית עד כדי אבדון, הם יתמכו בכל רעיון אשר יעניק תוספת כח ל"פלשתינאים" בדרכם להשמדת ישראל.

אולם אותו ציבור האמור להיות מיוצג על-ידי ש"ס – מה לו וליוזמת ז'נבה? החרדים הרי אמורים להאבק דווקא למען הגברת הזהות היהודית, למען עם ישראל כעם נבחר, וכנגד כל אותן קבוצות המסייעות לאויבי ישראל. ובתור ספרדים, המחוברים למציאות ואשר אמורים להכיר את האויב הערבי מהחיים עצמם ולא מסמינריונים מלומדים במימון האיחוד האירופי – כיצד יתכן שיתפתו אנשי ש"ס למתק השפתיים ששומרים המחבלים עבור אותם כנסים, בהם הם נוהגים לעשות צחוק מהשמאלנים הטיפשים שקונים את סחורתם? משהו כאן לא מובן.

אולם לאמיתו של דבר, הכל מובן וברור. אותו האיש שרקם במסתרים עם חבריו השמאלנים את הסכם אוסלו האומלל, אותו האיש אשר כיחש ברבו וסיפר לו סיפורי בדים כדי שיתמוך באותו הסכם, אותו האיש אשר בישל בצוותא עם חיים רמון את אותה קדרה שהסריחה, על-מנת להעלות את פרס לשלטון – אותו האיש חזר, ובגדול.

האיש שכל סיגר שהוא מעשן שווה יותר ממשכורת של פועל, שמרתף היינות שבביתו מוערך במאות אלפים – אותו האיש אינו מייצג את השקופים, ואינו מייצג את בוחריו כלל. הוא נטע זר בציבוריות החרדית, ובעזרת כשרון של מניפולציות רדודות הוא סבור שיקנה את לב העם.

ראוי שכל אותם המתפעלים מ"אריה מכלוף" ואשר סבורים שכבודם של הספרדים תלוי בהצלחתו – ראוי שאותם אנשים יתבוננו היטב להיכן מוליך אותם אותו האיש, בטרם יהיה מאוחר. ידיו כבר מגואלות בדמם של אלפי הרוגי אוסלו. עבורנו, זה כבר יותר מדי.