הכל זורם
הכל זורם

איך שהעולם משתנה. היו ימים שבהם תיק מיניסטריאלי ביצועי, כיבד מאוד את נושאו 'כבוד השר', וכמובן העניק לו כר פעולה נרחב.

אבל הזמנים משתנים. ומאז שהחכם היווני הרקליטוס הורנו ש"הכל זורם", כבר לא נשאר במקום שום דבר אנושי (להבדיל מהא-לוהי הנצחי). הכל נע ונד ומשתנה ללא הרף. אולי מכאן צמחה האמירה הישראלית האולטימטיבית: "תזרום, חביבי, תזרום"...

גם בביצה הפוליטית הכל זורם. פעם היה ראש הממשלה ממנה מיניסטר לניהול תיק מסויים, מתוך שיקולים ענייניים, ועל בסיס ההערכה שיש בכוחו לנהל את המשרד כראוי, לטובת הממלכה. היום לעומת זאת, הכל זורם, ומינוי השרים הפך למעשה של ליטוף האגו של המיניסטרים, ולעזאזל הממלכה. ממש כפי שסבר לואי ה-14: "המדינה זה אני", ושיישרף העולם.

תהליך הקמת הקואליציה, שנסתיים רק השבוע, עם שובו של גלעד ארדן לממשלה התפטרותו המבורכת של בני בגין, לימד אותנו שיעור נוסף בסוגיית הכל זורם. אם בעבר היה שר הקליטה, למשל, מקדיש עצמו למעשה הציוני הנשגב ביותר של קליטת העליה, תפקיד שאין נאצל ממנו, הנה היום, בממשלה ה-34 של מדינת ישראל, שר הקליטה זאב אלקין כבר אינו מסתפק בתיק הקליטה – תיק ביצועי פאר אקסלנס, הדורש התמסרות של 26 שעות ביממה – אלא תובע עוד איזשהו כיבוד צדדי, איזשהו תואר נוסף, שיעניק לו את הילת הכבוד הראויה.

שופוני יא-נאס!

הכל זורם; וגם ראש הממשלה זרם עם אלקין והעניק לו תיק פיקטיבי נוסף, חסר שיניים ושרירים, שקיים על הנייר בלבד – התיק האסטרטגי. כך היו כולם מרוצים: ראש הממשלה שניפק תואר חלול מתוכן, לטובת האגו האישי של כבוד השר, וכמובן כבוד השר עצמו לעניינים אסטרטגיים ושר הקליטה. אוהו!!! איזה כבוד!!! שופוני, יא-נאס!

נניח לרגע את העובדה שכניעה לדרישות האגו, במקרה זה ובמקרים אחרים, כרוכה בהוצאות כספיות מיותרות ועולה למשלם המסים הישראלי הון תועפות. במדינת ישראל העשירה זהו כנראה כסף קטן. הציבור יספוג.

הכל זורם, וממשיך לזרום. במקרה דנן לא עברו אלא 12 יום מאז שימש אלקין שר לענייני קליטה ושר לעניינים אסטרטגיים, וראש הממשלה נטל ממנו את התיק האסטרטגי האמורפי, כדי לרצות בו אגו אישי של שר אחד, מיניסטר חדש-ישן בממשלת נתניהו, גלעד ארדן, שגם הוא לא חש ממש בנוח עם תיק ביצועי אמיתי אחד, התיק לבטחון פנים, וקיבל סוכריה-על-מקל בדמות התיק האסטרטגי שנלקח מאלקין. עכשיו יש לנו לא רק שר בט"פ, סתם שר בט"פ, אלא שר כפול תפקידים: השר לבט"פ ולעניינים אסטרטגיים. אוהו!!! איזה כבוד!!! שופוני יא-נאס!

אבל אלקין לא פראייר. הרי לא ייתכן שמי שבילה בבניית הקואליציה הנוכחית ימים ולילות (ורק מחמת היותו אדם שומר מצוות לא נוכל להגדיר זאת בביטוי 24/7), יגיע לממשלה רק כדי להיות בה שפ"ש – שר פשוט, רחמנא ליצלן. מה פתאום שפ"ש? קטן עליו. ומשנפלו פניו והאיומים זלגו מפיו כמעיין המתגבר, נהג נתניהו בדיוק כפי שצפוי מנתניהו: הוא נכנע והמציא לו תיק חדש-ישן, התיק לענייני ירושלים, שעל פי דרישת ראש העיר ניר ברקת בוטל מזמן, עם הבטחה מפי נתניהו שלא יתקיים עוד לעולם, מפני שאין בו כל צורך כל עוד יש עיריה בירושלים. אבל ההבטחה התאדתה. עכשיו מוקם המשרד החדש, לטובת האגו של אלקין. אוהו!!! איזה כבוד!!! שופוני יא-נאס!

סבתא בישלה דייסה

לא היינו נדרשים לסוגיה עגומה זו, אלמלא יש בה ביטוי נוסף לזילזול מצידו של ראש הממשלה בשני אנשי הציונות הדתית בסיעתו – אלקין וציפי חוטובלי, ששכבו למענו על הגדר, כשגייסו בטירוף ובתואנות שווא מצביעים ציוניים-דתיים לטובת נתניהו, ובתמורה בולעים עכשיו מרורים מידיו. כשלעצמי, איני סבור שהשניים ראויים להיקרא מייצגי הציונות הדתית, חרף הכיפה הסרוגה שלראשו של אלקין והסרוגה השקופה שלראשה של חוטובלי. מפלגתם, הליכוד, אינה מקדשת, כידוע, את תמצית האידיאולוגיה הציונית דתית לדורותיה: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל (הסדר לא משנה, ובחרנו בו ע"פ סדר האל"ף-בי"ת). תורת ישראל, למרבה הצער, אינה בעדיפות ראשונה במפלגתם, וספק רב אם ארץ ישראל, ואכמ"ל.

אבל לדידם של הסבורים, שהשניים אכן מייצגים את הציונות הדתית (במובן הרחב והגמיש ביותר של מונח זה), כי אז ראוי שלא נתעלם מהתייחסותו המזלזלת של נתניהו כלפיהם, כאילו היו ילדי הכאפות שלו.

על ההתעללות באלקין כבר דיברנו. ומה עם חוטובלי? אמנם היא קיבלה את התואר החלול סגנית שר החוץ, אבל עד מהרה הזדרז נתניהו לעקור ממנו סמכויות בזו אחר זו, מבלי להיוועץ בה כלל, אפילו מטעמי הליכות ונימוסין: נתניהו פיטר את המנכ"ל והושיב במקומו את מקורבו דורי גולד, מעל לראשה של סגנית השר.

עוד קודם לכן הותיר לה ולמנכ"לה הכפוף ישירות לנתניהו ומחוייב רק לו, משרד חוץ מנופץ לרסיסים: הדיאלוג האסטרטגי עם האמריקנים והמו"מ עם הפלשתינים נלקח לטובת סילבן שלום (שלא הסתפק בתפקידי שר הפנים והמשנה לרה"מ, ושוב מטעמי אגו); המגעים הבינ"ל מול הגרעין האיראני נמסרו ליובל שטייניץ ולגלעד ארדן (שלא הסתפקו בתיקי התשתיות והבט"פ); הטיפול בלשכת הקשר נתי"ב עם יהדות חבר המדינות הועבר לאלקין (אגו, כבר אמרנו?); מטה ההסברה כנגד החרם והאיומים על ישראל נמסר לארדן (כנ"ל); מערך הדוברות לתקשורת חוץ הועבר ללשכת רה"מ, וייתכן שהמרכז לחקר מדיני יעבור למשרד המודיעין.

זוכרים את המעשיה-לילדים על הסבתא שבישלה דייסה וחילקה מנות לכולם, עד שלה עצמה לא נשאר דבר? חוטובלי, אם צעירה ומוכשרת, היא בסיפור הפוליטי הזה אותה סבתא חביבה, שנשארה כמעט בלי כלום; אבל מה זה משנה? העיקר שיש תואר מפוצץ, לשכה ורכב שרד. אוהו!!! איזה כבוד!!! שופוני, יא-נאס!