האם הפכו הכניסות לקבר יוסף לאתנן ההתיישבות?
האם הפכו הכניסות לקבר יוסף לאתנן ההתיישבות?

הפעם האחרונה בה הייתי בקבר יוסף הצדיק שבשכם, לאור היום, היה ערב ראש השנה של שנת תשס"א, ואני אז נער צעיר.

זמן קצר לפני שהתקדש עלינו החג, הודיעו לעשרות תלמידי ישיבת 'עוד יוסף חי והאורחים שתכננו לחגוג במקום את ראש השנה, כי על האזרחים להתפנות באופן מיידי מהמתחם, מאחר ומלחמה עומדת לפרוץ.

כמאה איש נדחסנו באוטובוס ממוגן שפיזר אותנו ביישובי הסביבה. הספקנו לקחת עמנו את ספרי התורה, וחלק מהציוד האישי. והמלחמה אכן פרצה. לאחר מספר ימי לחימה מול שוטרי הרשות הפלשתינית, בהם הופקר למוות שוטר משמר הגבול מדחת יוסף ז"ל, נטש צה"ל את המקום, שחולל, נשרף ונבזז על ידי המון פרוע.

הימים בהם שהה יוסף בבור הלכו והתארכו. הגעגועים למקום הקדוש הלכו והתגברו. רק לאחר שיחידים הגיעו למקום בדרכים לא דרכים ובשעות לא שעות, החליטו בצה"ל לאפשר כניסה מאובטחת למקום מדי חודש, שתשכך ותנתב את אש הגעגועים. ואכן, בשנים האחרונות כמעט מדי חודש בחודשו זוכים אלפי יהודים להגיע למקום, אף יותר מכמות המבקרים שהיו מגיעים בזמן הנוכחות היהודית ופעילות הישיבה.

כמעט וניתן היה לומר כי למקום היתה עדנה דווקא לעת חורבנו, אולם השמחה לפקוד את המקום הקדוש מהול בטעם מר. גם בהסכמי אוסלו הארורים והמדממים נקבע, שקבר יוסף הינו בשליטה ישראלית מלאה, אולם היהודים אינם פוקדים את המקום כבעלי בית, אלא חומקים כגנבים בשעות הקטנות של הלילה. התפילה הקצרצרה מלווה בקולות הסדרנים המאיצים במבקרים לחזור אל האוטובוס. ובדרך חזרה, מיידים עשרות שבאב ערבי אל האוטובוסים מכל הבא ליד. הטעם מר, מר מאוד.

האח"מים, הקצינים והרבנים מצטלמים מחויכים בחצר הציון, ותמונותיהם מופצות בתקשורת בבוקר שאחרי. אלו אינן מלמדות מאומה על כך כי לאחר יציאת אחרון החיילים, שוב פוקדים פורעים את המקום ומלכלכים אותו כמיטב ידיהם הטמאות, עד לכניסה הבאה שתפתח בניקיון חפוז לפני הגעת המתפללים.

זכות גדולה היא בידם של המארגנים, אזרחים וחיילים כאחד, המזכים אלפי יהודים לפקוד את המקום הקדוש. אולם רבים אחרים, ואני בתוכם, אינם מסוגלים לשאת את מנת ההשפלה הכרוכה בהפיכת קבר יוסף ממצפן לאומי למקום תפילה הנודף ריח עז של גלות. אש הגעגוע מוסיפה בינתיים לבעור מרחוק, מנקודת 'מצפה יוסף' שבהר גריזים, אליה ניתן להגיע באופן חופשי לאורך היממה כולה, כדי להשקיף ולהתפלל אל מול מקום ציונו של יוסף הצדיק.

צל עמום

גם בליל יום שלישי האחרון הגיעו אלפי מתפללים לקבר יוסף. הביקור הקצר ממילא, קוצר הפעם עוד יותר. מסיבות לא ידועות האיצו כוחות הביטחון לעזוב את המקום עד השעה 2 בלילה, למרות כי בדרך כלל סבב האוטובוסים מתקיים עד כמעט לאור ראשון.

הסיבה התבררה זמן קצר לאחר מכן. סמוך לשעה 4 לפנות בוקר הגיעו כוחות הביטחון ליישוב 'סנה יעקב' הסמוך להר ברכה בשומרון, והרסו שני מבנים חקלאיים. בסוף השבוע שעבר נודע, כי בכוונת המנהל האזרחי להרוס במקום גם בית מגורים מאוכלס. ככל הנראה, בשל נוכחותם של עשרות צעירים ששהו בבית בכוונה להיאבק, והרצון להימנע מתמונות פינוי קשות שלא יעלו בקנה אחד עם הרכב הממשלה החדשה, נמנע לעת עתה הרס הבית. ממולו פזורים על הגבעות מאות בתים ערבים לא חוקיים, שאינם חוששים מפטיש ההרס.

סנה יעקב הוא יישוב צעיר שהוקם לפני 16 שנים לזכר יעקב פרג הי"ד, תושב הר ברכה שנרצח בנקודה. ככל יתר היישובים הצעירים והמאחזים שהוקמו בסיוע הרשויות, גם הוא נמצא תחת חרב עקירה מונפת, הנוחתת לפרקים בשל גחמה פוליטית מזדמנת. כך נהרסו בחודשים האחרונים בתי תושבים בגבעת אסף, בתקוע ובכרמי צור.

אין זו הפעם הראשונה בה משתמש הדרג המדיני והביטחוני בכניסות לקבר יוסף, ככלי שרת המעמעם את קול הדחפורים, וכמנוף לחץ רשמי למחצה כנגד תסיסה בהתיישבות בתקופות לחץ.

לפני עשור בדיוק, ערב עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, נערך צה"ל בשומרון ליישום התכנית ולמניעת פעילויות מחאה שיכולים להפריע למלאכת העקירה. סעיף מיוחד בתכנית הצבאית הוקדש ל"שליטה בהלך הרוחות של ההתיישבות", כחלק מההכנה המנטלית ליישום העקירה. סעיף זה כלל את הצורך בתגבור הקשר עם הנהגת ההתיישבות, ועשיית שימוש במה שכונה "גורמים 'משחררי לחץ', כגון כניסה לקברי צדיקים". כך ממש, שחור על גבי לבן.

מאז, לא מעט מהכניסות לקבר יוסף מתלוות כצל עמום למבצעי ההרס. כך היה בהחרבת שכונת 'מצפה יצהר' לפני כעשור, שהתרחשה זמן קצר לאחר שהמתיישבים העייפים חזרו למיטתם. כך היה בהרס בית הכנסת ביישוב תפוח, בהריסת בית מגורים בהר ברכה, בהריסות בתים בתקופת ההקפאה ובאירועים נוספים.

לשומר הברית יש סבלנות

הכניסות לקבר יוסף משרתות תפקיד נוסף בטשטוש ההרס: בשל האבטחה הרבה המתלווה תמיד לתפילה הלילית, התושבים לא שמים לב לעשרות הניידות ולחסימות כבישים. אלו משמשים כתרגיל וכמעטפת - ולבסוף משרתים את ההרס המכוער, ככנופיית גנבים בלילה.

בסיפור הזה התפאורה ידועה, השחקנים משופשפים, וכל אחד מכיר את תפקידו. ההסברים הפרגמטיים כי עדיפה ציפור ביד משתיים על העץ ברורים וידועים. אולם קבר יוסף איננו רק מקום להתפלל בו על בני חיי ומזוני. זהו ציונו של שומר הברית, המסמל יותר מכל את קניין הארץ על ידי האבות ושיבתם המחודשת של הבנים. כך חש כל מי שהמורשת היהודית הומה בעורקיו ובאורחות חייו, ובפרט אלו שקבעו את ביתם בנחלת יוסף.

ליוסף הצדיק יש סבלנות. הוא בוודאי מעדיף להוסיף ולהמתין לאחיו בבור, בלב פועם בחשיכה, מאשר שייעשה בו שימוש ציני להריסת בתי יהודים. בינתיים נמשיך להגיע להתגעגע ממצפה יוסף לחדש ימיו כקדם.

לתגובות: [email protected].

הטור פורסם השבת בשבועון "עולם קטן"