זו מדינה!

ארגון דאע"ש עלה על בימת האירועים במזרח התיכון באמצע 2014 למרות שנוסד עשר שנים קודם לכן כשלוחת אלקאעידה בעיראק.

העולם לא שם לב לארגון זה עד שהחל להשתלט במהירות על שטחים נרחבים בצפון מערב עיראק ובמזרח סוריה, אך עיקר תשומת הלב העולמית הופנתה אליו בעקבות פרסום סרטים שבהם מופיעים חייליו שוחטים עיתונאים זרים. העולם מתייחס לקבוצת הג'יהאדיסטים הזו כאל ארגון טרור, למרות שביוני 2014 הארגון הכריז על עצמו כמדינה, "המדינה האסלאמית", ועל מנהיגו כח'ליף.

בקרב פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה ופרשנים יש התנגדות פנימית, נפשית-מנטלית להכיר בארגון הזה כמדינה, למרות שהשטח שהוא שולט עליו כיום גדול פי 15 משטחה של מדינת ישראל. המונח מדינה נושא בחובו משמעות של משהו נורמלי, רגיל, שגרתי, חוקי ולגיטימי, ואף אחד בעולם המערבי איננו מוכן לתת ל"מדינת הח'ליפות" את חותם ההכשר הזה ששמו "מדינה". הבי בי סי בערבית קורא לה "הדבר המתקרא 'המדינה האסלאמית'".

אבל יש כאן עוד בעיה: אם נקרא לה "המדינה האסלאמית" כפי שהיא קוראת לעצמה אנחנו במשתמע אומרים שהיא מייצגת את האסלאם ופועלת על פי ההוראות המקוריות והאמתיות שלו. כאן אנחנו נכנסים לבעיה של תקינות פוליטית, מכיוון שאמירה כזו, גם אם היא משתמעת ולא מפורשת, מרגיזה מוסלמים רבים, בעיקר אלו החיים במערב, שאינם מזדהים עם מעשיה ופעולותיה, ואינם מסכימים לזהות אותם כמוסלמים עם "המדינה האסלאמית". כדי לא להביך את המוסלמים הללו, נמנעים אנשים במערב מלהתייחס למדינה האסלאמית בשמה.

מכל הסיבות הללו נובעת הרתיעה מלהתייחס למדינה האסלאמית בשמה המפורש והמלא, והדוברים בעברית משתמשים בכינוי דאע"ש (שהוא ראשי תיבות של "מדינת האסלאם בעיראק וסוריה") ובאנגלית ISIS או ISIL (Islamic State in Iraq and Syria/Levant) כדי לא לקרוא למדינה בשמה, "המדינה האסלאמית".

אלא שההכחשה לא תעזור לאף אחד, ומכבסת המילים לא תשנה את המציאות, כי מה שנראה כמו מדינה, נשמע כמו מדינה ומתפקד כמו מדינה הוא מדינה, גם אם אנחנו מאוד לא אוהבים אותה. הכחשת קיומה של המדינה האסלאמית דומה להכחשת קיומה של מדינת ישראל בקרב ציבורים במדינות ערב, למרות שהיא נמצאת בארץ ישראל כבר יותר מ-67 שנים, וההתכחשות למציאות הביאה אותם לכנות אותנו בכינוי המעליב "הישות הציונית".

מעל במה מכובדת זו אני קורא לעולם לפקוח עיניים, לראות את המציאות שכפתה את עצמה על המזרח התיכון ולהבין שהמציאות הזו באה כדי להישאר, לא כדי להתנדף. המדינה האסלאמית היא חלק מהמציאות המזרח תיכונית, והעולם חייב להתייחס אליה כאל מדינה.

ולמען הסר ספק: לא הפכתי לאיש הפרופגנדה של הח'ליף אבו בכר אלבגדאדי, להיפך: אני קורא לעולם לראות את המדינה הזו בדיוק כפי שראה את גרמניה הנאצית, שכן רק ההתייחסות אליה כאל מדינה אמתית תאפשר לעולם לעבור את המחסום הפסיכולוגי שמאחוריו אפשר לחיות בהכחשה, להתעורר, להישיר מבט אל המציאות, להתארגן למלחמה נגדה ולחסל אותה. כל עוד מתייחסים אליה כאל ארגון, כנופיה, קבוצה או ראשי תיבות לא ברורים, יש תחושה שאפשר להתגבר עליה אם רק נפציץ מטרה פה או נחסל איש שם, ואין טעות גדולה מזו.

סכנה נוספת הטמונה במדינה האסלאמית היא שמדינה זו מצליחה באופן מדהים לייצא את הרעיונות שהיא מייצגת באופן המזכיר שריפה בשדה קוצים ביום קיץ חם. יש בכל רחבי העולם מספיק אנשים שמוצא חן בעיניהם הרעיון הג'יהאדיסטי שהיא מנסה לקדם, וחמור לא פחות: שיטות הפעולה האכזריות שבהן היא פועלת, וראינו כבר שחיטת אנשים בכמה מקומות בעולם המערבי. ארגונים בלוב, בסיני, בניגריה, במאלי, בסומליה, באלג'יריה, במאוריטניה, בתוניסיה, בתימן ובאפגניסטן נשבעו לה אמונים ופועלים בשמה, ואלפי מתנדבים זורמים אליה מכל רחבי העולם מידי חודש, כדי להצטרף לשורות הג'יהאד שהיא מנהלת נגד כל מי שאיננו מסכים עם רעיונותיה ושיטות הפעולה שלה.

למה זו מדינה?

מדינה היא ישות פוליטית השולטת על שטח, בעלת מוסדות וארגוני ביצוע, מייצרת חוקים ואוכפת אותם על האנשים החיים בשטחה, מגנה על שטחה ועל האינטרסים שלה באמצעות כוח צבאי, ומקיימת משק אדמיניסטרטיבי וכלכלי המאפשר לה ולתושביה לנהל חיי יומיום. כל התכונות הללו מתקיימות במדינה האסלאמית. מבחינה אדמיניסטרטיבית יש לה מנהיג, תחתיו פועלת ממשלה שיש לה כל המיניסטריונים הנדרשים: בריאות, כלכלה, נפט, ביטחון וכו'. היא מקיימת משק כלכלי מסועף ומפותח, בעל מקורות כספיים גדולים ויציבים: נפט מצפון עיראק, מסים המוטלים על האוכלוסייה, מכירת אנשים ונשים לעבדות, חטיפת זרים וסחיטת מיליוני דולרים עבור שחרורם, תרומות המגיעות ממוסלמים ברחבי העולם, מכירת עתיקות שנשדדו ממוזיאונים ועוד.

המדינה האסלאמית הפיקה סדרה של מטבעות מזהב, כסף וברונזה, ועל המטבעות הללו כתוב: "המדינה האסלאמית" "ח'ליפות על פי דרכה של הנבואה". רבים, גם במדינה האסלאמית, כותבים את שמה כ"מדינת הח'ליפות". חשוב לציין שהמדינה האסלאמית מחקה משמה את "בעיראק וסוריה" שהיה בעבר, שכן היא רואה את עצמה כשולטת על כל העולם, ללא גבולות שסימן הקולוניאליזם. על פי גישת המדינה האסלאמית אללה ברא עולם אחד, אז לאף אחד אין זכות לחלק אותו לחלקים ולמדינות. אללה נתן לעולם את השריעה האסלאמית, החוק השמיימי הנכון והמתאים ביותר לאדם, ולכן אין זכות לאף אדם לחבר חוקים מתוצרת אנושית.

ההקפדה היתרה על עניין הח'ליפות מחייבת הסבר. בראש המדינה עומד ח'ליף, ומונח זה מציב את המדינה כביטוי הישיר והנכון למדינה שיסד מוחמד נביא האסלאם שאחריו קמו ח'ליפים. מוסד הח'ליפות בוטל על ידי מוצטפא כמאל – "אתא תורכ" – בשנת 1924, ומעשהו זה כמו מעשים רבים אחרים שנקט כוון נגד המסורת האסלאמית שאותה ביקש אתא תורכ לעקור. לכן קמה המדינה האסלאמית כדי להחזיר לעולם את תפארת האסלאם של המאה השביעית באמצעות חידוש מוסד הח'ליפות.

בנוסף, כינוי "ח'ליף" מעניק למנהיג המדינה האסלאמית חותם הכשר אסלאמי, ובמשתמע מונע מכל השליטים האחרים את הלגיטימיות האסלאמית. מלכים כמו אלה שבירדן, בסעודיה, במרוקו ובבחריין הם – על פי גישתו – שליטים לא לגיטימיים, גם אם הם מוסלמים, שכן בקוראן יש פסוק הקובע ש"המלוכה שייכת רק לאללה", אז איך יכול אדם, מכובד ככל שיהיה, להכריז על עצמו כמלך? גם נשיאים אינם מנהיגים לגיטימיים לדעת מדינת האסלאם, שכן רעיון הנשיאות הוא רעיון מערבי שהועתק על ידי מוסלמים שאיבדו את תודעתם האסלאמית.

למדינה האסלאמית יש גם אמצעי תקשורת: "ערוץ הח'ליפות" בטלוויזיה, וירחון ששמו "דאביק" היוצא לאור בערבית ובאנגלית. דאביק הוא שמו של כפר בצפון סוריה, ליד חלב, שב-8 באוגוסט 1516 היה לידו קרב בין העותומנים והממלוכים. בקרב זה ניצחו העותומנים תחת פיקודו של הסולטן סלים הראשון, וניצחון זה פתח בפניהם את הדרך להשתלט על דמשק ובהמשך כל המזרח התיכון. בעוד חודש, ב-8 באוגוסט 2016, ימלאו 500 שנים לניצחון ההוא ויש לצפות לאירועים שבאמצעותם תציין המדינה האסלאמית את הניצחון, מחגיגות ועד לפעולות ג'יהאד.

אפשרות מדאיגה לא פחות היא האפשרות של המדינה האסלאמית לגייס לשורותיה מדענים ובעיקר כאלה שלמדו ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, שיאפשרו לה להקים אמצעי ייצור לנשק בלתי קונבנציונאלי המבוסס על ידע בתחומים אלו. בנוסף, יכולה מדינה זו להשתלט על מאגרי נשק לא קונבנציונלי בסוריה או לגייס אנשים שיגנבו עבורה נשק כזה ממחסני הצבא הסורי המתפורר.

על העולם לפקוח עיניים, להתעורר ולהיכנס לתכנון הדרך שבה העולם חייב לטפל במדינה האסלאמית, לפני שהיא מטפלת בעולם. הפצצות מהאוויר לא יחסלו אותה, ואין דרך לחסל אותה מלבד צבאות שיגיעו אליה וישגרו את אנשיה אל המקום הראוי להם. זה "או הם או אנחנו", וכל מי שמקווה שאיראן תעשה את העבודה עבור העולם עתיד להתאכזב קשות: למרות האיבה והשנאה בין המדינה האסלאמית הסונית ואיראן השיעית, שתיהן חולקות את הרעיון של הגמוניה אסלאמית על כל הגלובוס. איראן לא תפעל באופן משמעותי נגד המדינה האסלאמית כדי לא להעניק שירות חשוב זה למדינות הכפירה והגאווה, מדינות המערב.

המדינה האסלאמית הולכת וגדלה מיום ליום, יותר ויותר ארגונים מצטרפים אליה ויותר ויותר אנשים בכל רחבי העולם מאמצים את רעיונותיה. מדינה זו שלא הייתה קיימת לפני שנה וחצי, הפכה בתוך זמן קצר ל"הדבר הבא" בפוליטיקה הבינלאומית. היא מציבה איום ממשי על הציביליזציה המערבית, ואם זו לא תיכנס לפעולה צבאית נחושה ונחרצת יהפוך האיום לסכנה קיומית. ככל שימתין המערב בתגובה שלו, כך המלחמה – כן המלחמה, מלחמה ממש – נגד המדינה האסלאמית תהיה ארוכה יותר, קשה יותר ויקרה יותר.