באמצע שנות ה־80 נכחתי באירוע שהתקיים במלון מפואר בניו יורק. באירוע השתתפו כ־800 אנשי עסקים יהודים, קשוחים להפליא.
הנואם המרכזי היה שגריר ישראל באו"ם בנימין נתניהו. את נאומו פתח נתניהו בשאלה "היכן הייתם ב־4.7.1976, בנמל ניו יורק בחגיגות ה־200 לעצמאות ארה"ב או עם החיילים הישראלים האמיצים שטסו לאנטבה להציל את אחינו החטופים?" בתוך שניות הנוכחים באולם קמו על רגליהם, מחאו כפיים וזעקו בגרון ניחר "עם החיילים הישראלים".
באותם רגעים הבנתי את משמעות אחדות הגורל היהודי. אחדות שמצויה עמוק בתוך מעמקי הנפש, יש שמכנים אותה הנקודה היהודית. נקודה בלתי מחיקה, נצחית.
מדינת ישראל נתונה באיום בעקבות הסכם הכניעה המביש עם איראן. ההנהגה האיראנית מצהירה ללא הרף שישראל היא היעד לתוכנית הגרעין שלה, תוכנית שכותרתה "שלום על ישראל". מנהיגי המעצמות, ואובאמה בראשם, הולכו שולל בנפש חפצה. לנו היהודים אסור לזלזל באיומים, גם כאלה שנראים מופרכים. המאה ה־20 לימדה אותנו לא להקל ראש במי שנערך להשמיד אותנו.
בצומתי דרכים גורליים יהודי ארה"ב מתגייסים לסייע לישראל במאבקה הצודק וההכרחי. גם יהודים שמעולם לא ביקרו בישראל, יודעים בוודאות כי היכולת שלהם לחיות בביטחון בארה"ב היא בעיקר בזכותה של מדינת ישראל חזקה ומשגשגת.
השדולה היהודית איפא"ק היא מהשדולות החזקות ביותר בארה"ב, שדולה בעלת יכולת השפעה ומסירות בלתי רגילה. אין לי ספק שרבים מחבריה, עם התארגנויות נוספות, ישקיעו מאמצים רבים על מנת לשכנע את דעת הקהל ואת הנבחרים בדבר הסכנה, לישראל ולעולם כולו, שבמדינת טרור גרעינית.
חבל מאוד שאחת השדולות היהודיות פורשת מן הציבור. לא ברור את מי היא משרתת, ודאי שאינה משרתת את האינטרסים של ישראל. אין זה מפליא, בהיסטוריה היהודית תמיד היו קבוצות שידעו לראות את צדקת הפריץ והתנכרו לבני עמן, אין חדש תחת השמש. רווח והצלה יעמדו ליהודים גם בלעדיהם. אחרי אלפיים שנה יש לנו מקום תחת השמש.
מתוך "ישראל היום"