1.

"אני אגיד לכם מה הטעות שעשו איתנו," אמר עוזי דיין לנוכחים. באולם הירושלמי הקשיבו לו ביום רביעי השבוע כמאה סטודנטים צעירים. האלוף במיל', יליד העמק, בן למשפחת דיין המפורסמת, וידא שכולם שותקים ומקשיבים היטב מה הטעות: "ההורים והמחנכים שלנו גידלו אותנו על התפיסה שאנחנו ניני המכבים.

אנחנו הנכדים והנינים של המכבים, ככה אמרו לנו. העיקר שלא נזכור את הסבא שלנו, מגליציה או מבגדד. מהתנ"ך ישר אל הפלמ"ח. כדי שהזהות שלנו חס וחלילה לא תעבור דרך בית הכנסת".

בסוג של חשבון נפש על דרכה של ההתיישבות העובדת, אמר דיין לסטודנטים, רובם מהציונות הדתית, שהוא מרגיש שחלים פה חילופי אליטות. "ההובלה עוברת מהציבור שבו אני גדלתי, לציבור הדתי והימני. לכן באתי להגיד לכם כמה דברים על מנהיגות: קודם כל, כשאתם מגיעים לצמרת, תהיו הוגנים. תקשיבו לכולם. תנו ייצוג לכולם, לכל המגזרים. אתם הרי יודעים שהשתיקו אתכם, שלא נתנו לכם מקום ליד ההגה. את מה שעשו לכם – אל תעשו לקבוצות אחרות.

"שנית, תזכרו את הכלל הבא: בספורט אפשר לעשות שני דברים כשזורקים אליך כדור. אפשר להתנהג כמו בפוטבול ואפשר להתנהג כמו בכדורעף. בפוטבול מאמצים חזק את הכדור, מחבקים אותו, רצים איתו. בכדורעף רק רוצים להדוף אותו, להיפטר ממנו, לזרוק אותו לצד השני של המגרש. תהיו שחקני פוטבול. כשיש בעיה – היא הבעיה שלכם. תתמודדו איתה באמת ואל תזרקו אותה על אחרים".

דיין הגיע בצה"ל לצמרת, עד לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בפוליטיקה הצליח הרבה פחות. היום הוא יו"ר מפעל הפיס. הוא היה היועץ לביטחון לאומי של אריאל שרון, ובמלאת עשור להתנתקות, בחר לספר מה הוא יודע על מאחורי הקלעים של תכנית ההתנתקות. ומה הוא יודע? ובכן, מדובר בחידה בעיניו: "אני זוכר שבשנת 2002, כמה שנים לפני ההתנתקות, שרון דחה מכל וכל רעיונות של נסיגה חד צדדית. הוא לא הבין בכלל על מה מדובר. הופתעתי מאוד מהתכנית. אני לא יודע אם הוא הלך על המהלך הזה רק בגלל החקירות הפליליות, אני חושב שהיה פה משהו יותר עומק, בתכנית האומללה הזו, ולא יודע מה. אולי הוא כן חשב שייקנה כמה שנות שקט".

הוא סיים את דבריו בפסקה שציטט בעל פה. "יש שלב שבו מפקדים צעירים, כשהם הופכים מ"פ, חושבים שאלוקים בחר אותם לתפקיד. בדיוק בשלב הזה הייתי עוצר אותם ומקריא להם את הקטע הבא של עגנון. כדאי שגם אתם תשימו לב למה שהוא אומר פה: החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם, ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים. בתוך כך, קופצים הטיפשים והרעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם, ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם. היאך נותנים החכמים לעולם שיאבד ע"י השוטים והרשעים?".

2.

כמה הערות על חדשות השבוע:

· שחרור פולארד מגיע, אבל בואו נודה: חשבנו על תסריט נתן שרנסקי, לא על תסריט כזה עקום וחמוץ. השחרור מגיע כשברקע ההסכם עם איראן, וברקע המשבר עם ארצות הברית, וברקע הטענות שזה בכלל לא קשור להסכם עם איראן ועם ארצות הברית. הילדים שמתפללים כבר שנים לשחרור "יהונתן בן מלכה" דמיינו אותו יורד מהמטוס בנתב"ג לחיבוק נרגש עם ראש הממשלה, ואז ישר לכותל. ההורים שלהם היו צריכים להסביר להם השבוע שלפעמים חלומות מתגשמים, אבל רק חלקית.

· מעניין, כולם מדברים וגם מתבדחים על כך שלפיד מתחנף לחרדים. כשליצמן קיבל השבוע החלטה על הקנאביס אף אחד לא חשב שהוא מתחנף לחילונים. במקרה שלו ברור שזו החלטה מקצועית.

· מזל טוב. ט"ו באב היום. הזדמנות לא רק לספור כמה זוגות התחתנו השנה, אלא גם לדבר על זוגיות ברצינות. בעידן שבו מוציאים אלפי שקלים והמון זמן על קורס הכנה לפסיכומטרי, קורס הכנה ללידה, שיעורי נהיגה, הכנה לכיתה א' ועוד – אף אחד כמעט לא הולך ללמוד זוגיות. לקבל כלים להקמת בית, וגם לשמירה עליו. כאילו זה אמור לבוא טבעית, בלי שנתאמץ. אולי פעם למדו דברים כאלה מדור לדור, בתוך הקהילה והמשפחה, אבל בעידן המבלבל של היום, מאיפה בעצם אנשים אמורים לדעת איך לנהל זוגיות ומשפחה? למה זה הגיוני להקדיש יותר זמן לניהול דף הפייסבוק שלנו, מאשר לניהול היחסים שלנו? למה סדנאות זוגיות והורות הן לא מאסט? הנושאים האלה נחשבים למשהו שמתאים למדורי הנשים, בין המתכונים לצרכנות, אבל בעצם, הם הם החיים עצמם.

3.

פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", מביאה את המשך דבריו של משה רבנו. כל הספר הנוכחי, ספר "דברים", הוא בעצם נאום אחד ארוך ומרתק של המנהיג שנפרד מעמו, לפני הכניסה שלהם לארץ ישראל. משה מסתכל אחורה ומתאר מחדש את כל המסע במדבר, על העליות והמורדות, ופתאום הרבה דברים חדשים מתבררים ומתגלים. הפרספקטיבה ההיסטורית מוסיפה רבות. דברים שרואים עכשיו, לא ראו אז.

על פי אחד הפירושים החסידיים, כל אחד צריך לכתוב לעצמו "ספר דברים" משלו. להפסיק את המרוץ ולשחזר ולנתח ולהתבונן. זה לא בזבוז זמן. עובדה, התורה מקדישה את אחד מחמשת חומשי תורה, ספר שלם, רק כדי לעצור ולהסתכל על החיים, לא כשהכול תוך כדי תנועה.