בין שנת תרחץ לשנת תשעה
בין שנת תרחץ לשנת תשעה

הימים ימי המרד הערבי הגדול, מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. הרג יהודים ברחבי הארץ היה למעשה שבשגרה. כ"ו באדר תרח"ץ – מונית נוסעים יוצאת לדרכה מעכו לצפת.

במונית ישבה גם הכלה אלגרה מוצרי, חתונתה אמורה הייתה להתקיים בשבוע הבא. באחד מעיקולי הדרך, עצרה המונית בשל חסם אבנים. מחבלים ערבים שהגיחו מעבר לכביש רצחו חמישה מהנוסעים, בהם אישה כבת 70 וילד בן 12. הם אנסו באכזריות את אלגרה, רצחו גם אותה וביתרו את גופתה.

בני קבוצת העבודה של בית"ר בראש פינה נחרדו לשמע הרצח הנורא. משנתבררה להם זהות הנרצחים נחרדו כפליים. הם הכירו את אלגרה בת צפת ושמחו עמה בשמחת אירוסיה. הדם עלה לראש. באתם ימים, נקמה, טרם הייתה למילה גסה, לפחות לא בקרב הבית"רים.

שבועיים אחר כך - דפקה בשורת איוב נוספת על דלתות פלוגת העבודה הבית"רית, שלושה אנשי הגנה נרצחו גם הם במה שבטרמינולוגיה של ימינו מכונה פיגוע ירי. אחד מהם היה בעבר חבר בפלוגת העבודה בראש פינה.

המוסדות המאורגנים אחזו בתפיסת "ההבלגה". הם שללו כל פעולה התקפית נגד האויב הערבי. גם הנהגת בית"ר לא נטתה לאשר פעולות התקפיות נגד הציבור הערבי.

שלמה בן יוסף לא יכול היה עוד להחשות. בראשו החל להתרקם מעשה נקם. עם חבריו שלום ז'ורבין ואברהם שיין, יצא לכביש טבריה צפת. השלושה ארבו לאוטובוס ערבי. משהגיע יצאו ממחבואם, השליכו רימון על האוטובוס וירו לכיוונו באקדח. הרימון לא התפוצץ ואיש מנוסעי האוטובוס לא נפגע.

זמן קצר לאחר הניסיון הכושל נתפסו השלושה ביד המשטרה הבריטית. משום מה, זו הגיעה הפעם במהירות... מהירות שלא אפיינה אותה בפיגועים שכוונו כלפי האוכלוסייה היהודית...

על-פי התקנות לשעת חירום, נגזר דינם למוות בשל נשיאת נשק בלתי חוקי.

שלום ז'ורבין ניצל משום שבית הדין קבע שאינו שפוי. אברהם שיין זכה לחנינה בשל גילו הצעיר. נותר רק שלמה בן יוסף – עולה הגרדום הראשון. בל בסיוון תרח"ץ הוא הוצא להורג בכלא עכו.

מה ראו הבריטים לדון אותו בחומרה שכזו? והרי לא הרג איש. מן הסתם רצו הבריטים להראות לעצמם, לערבים ואולי לעולם כולו שבמסגרת נאמנותם למנדט שקיבלו מחבר העמים אינם נוקטים באיפה ואיפה. הם מדכאים בתקיפות הן את המרד הערבי והן את "המרד היהודי". כפי שהוציאו להורג כמה מהמרצחים הערבים הוציאו להורג גם את ה"מרצח" היהודי.

אבל מה לנו כי נלין על הבריטים. שרי ממשלת ישראל, ואפילו זה מתוכם המייצג את הציבור הלאומי, נוהגים כך גם הם. גם אצלם קיים שוויון מול החוק. גם אצלם אין הבדל בין מפגע יהודי לערבי. הרי לכל אחד הנרטיב שלו. הרי אין הבדל בין יהודי לערבי, בין בן עמנו ובין בן האויב. רצח הוא רצח הוא רצח. שלטון דמוקרטי אמתי אינו יכול ליצור הבחנה בין רוצחים מצד זה של המתרס ובין רוצחים מצדו האחר.

נפתלי בנט, שר המושבות הבריטי וודאי גאה בך. אכן ראוי היה לתת ליהודים מדינה. אף הקיצונים שבהם מקפידים שלא תהא אפליה בין מגזר למגזר, בין עם לעם. תחי הדמוקרטיה, יחי השוויון.

האם המחבל היהודי שיועלה לגרדום בידי זרועות החוק של מדינת ישראל, יזכה יום אחד להיכלל ברשימת הזהב של גיבורי האומה. מי יודע? ימים יגידו.