כאשר במזרח התיכון מפלצת דאעש שולחת את טלפיה למשוך מדינה אחר מדינה לתוך תהום ימי־ביניימי שבו שורפים ומטביעים בטקסיות אנשים חיים, אלפי שפחות מין נמכרות בשוקי עבדים ואוצרות תרבות עתיקים מושמדים והולכים, ובעוד באירופה נחשולי פליטים פורצים את השערים — יושבים להם שרי החוץ האירופאים ומתעמקים בסוגיה כיצד לסמן את תוצרת ההתנחלויות.

זה "מה בראש שלהם". זה מה שנראה להם חשוב אחרי שהרימו ידיים מלעשות משהו כדי להציל את המבנה המדיני של המזרח התיכון, יציר כפיהם, ההולך ונחרב לעיניהם עד היסוד.

מאות אלפים נרצחים בסוריה, בעיראק, בלוב ובתימן, טרגדיה אנושית של מיליוני פליטים הגיעה לפתח ביתם, אבל סדר יומם תפוס בשאלה דחופה יותר: למה היהודים יושבים עדיין בירושלים ההיסטורית ובמקומות של ערביות גזולה כמו בית אל ושילה? לא אכפת להם לראות בגולן, שגם את תוצרתו הם מחרימים, את אסד או את ג'בהת א־נוסרה, וביו"ש את חמאס — רק לא את היהודים. וכי יש ספק מי היה תופס את המקומות האלה אילו הצליחו לסלק מתוכם את ישראל?

בעזה שולט חמאס, ארגון טרור מוצהר. האם עלה בדעתם לסמן את תוצרתה? להפך! אפילו ישראל מעודדת ייצוא מעזה, ואף שולחת אליה 700 משאיות ליום, חובה אנושית לכשני מיליון בני אדם שחיים שם. אילו הצליחו האירופאים לדחוף את ישראל החוצה, וביו"ש היה מתנחל דאעש — האם אירופה הייתה מסמנת את מוצריו? עובדה, את מה שמייצרים בחלקים של עיראק וסוריה הכבושים בידי דאעש אירופה אינה מסמנת. את הנפט השחור, למשל, שדאעש מפיק ומשווק ללא בעיה, או את העתיקות השדודות שהוא מוכר.

היש הסבר אחר לתיאטרון האבסורד, שבו מסמנים סחורות רק מארץ ישראל? שמאות אלפי הנפשות שאירופה מחרימה כאן הם יהודים?

הואיל וכך, אולי הגיע הזמן להפסיק להתחשב ב"מה יאמרו הגויים" ולהאזין, למשל, לדבריו של שר הביטחון בשתי ועידות של העיתון "כלכליסט", שבהן העז להתעלם מדרישות "העולם" ולומר לשם שינוי כמה דברי אמת. למשל: "אני מאמין גדול באינטרסים — כלכליים, ביטחוניים — לפני שרצים לאיזו ועידה... מביאים את המשפטנים לנסח הסכמים שאינם מחזיקים מעמד", "אנחנו מחפשים הסכם שפותר את כל הבעיות, 'פתרוניזם' ו'עכשיויזם' – הם שתי רעות חולות שמשבשות את דעתנו". "'ההליכים המדיניים' מפזרים אדי דלק שמזינים את המוטיבציה לקחת סכין. קראנו לזה פעם 'קורבנות שלום', אבל זה קורבנות תהליך השלום... דווקא כשאנו עומדים איתן ולא נראים כמי שאולי יוותרו, אנחנו זוכים לשקט ביטחוני".

הלו, ראש הממשלה, האם אתה שומע?

שערו בנפשכם את ישראל משתחררת נפשית מהאשליה שוויתורים על נכסי לאום יזכו אותה באהדת האירופאים, ולשם שינוי נחיה פה בלי משא ומתן (שהוא תמיד מתן ומתן), בלי מחוות (חלולות), בלי ויתורים ("כואבים" ואפילו לא־כואבים), בלי הסכם (שאינו שווה את הנייר) ובלי קורבנות של שלום (הזוי) — עם ראייה מפוכחת של המציאות והערכת אמת מיהם שכנינו אלה, שהציתו מסביבנו ומסביבם את הגיהינום הזה, וגם מיהם "הידידים האירופאים" שמסמנים אותנו

פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות"