בצאת ראש השנה לא מצאתי ברכה ראוייה יותר מאשר בִּרכַּת - שנת שלום על ישראל. כי רק שלום *בתוך* עם ישראל, שלום בין יהודי ליהודי, שלום בין שבטיו, עדותיו ומחלוקותיו – הוא שיבטיח גם את הביטחון ויגביר את סיכויי השלום עם עמים אחרים.
לספרי שיצא לאור בשנת 1995 קראתי "שלום על ישראל". אומנם פסוק זה לקוח מספר תהילים (קכ"ה, ה'), אולם המשמעות העמוקה של ביטוי זה והקשרו לעם ישראל ויחסיו בינו לבין עצמו ועם עמים אחרים, נעוצה למעשה בסיומה של תפילת שמונה עשרה:
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואימרו אמן".
ארבעה חלקים למשפט זה, וכדאי לברר כל אחד מחלקיו שמפיקים יחד לקח חיוני לנו ולעמנו.
"עושה שלום *במרומיו*"
נשאלת השאלה: למה הקב"ה צריך בכלל לעשות שלום במרומיו? האם אין די בכך שיעשה שלום רק על פני האדמה, בין כל בני האדם?
תשובה אפשרית:
"הוא יעשה שלום *עלינו*"
תשובה אפשרית:
קודם כל אנחנו עצמנו חייבים להשכין שלום עלינו, בתוכנו, על משפחתנו, על הקהילה שלנו, עלינו לפשפש במעשינו ולהשכין שלום עם חברינו, ואז רק אפשר יהיה להשכין שלום בעם ישראל כולו.
"...ועל *כל* ישראל"
מדוע *כל* ישראל? למה לא מספיק לומר – "הוא יעשה שלום על ישראל"?
תשובה אפשרית:
עד שלא יהיה שלום ב*כל* עם ישראל, בין כל שבטיו ועדותיו ומחלוקותיו – לא יהיה סיכוי לכרות שלום עם עמים אחרים.
"ו*אִמרו אמן*"
כלומר – רק לאחר שעם ישראל ישכיל לעשות שלום בינו לבין עצמו, כולו, על שבטיו ועדותיו ומחלוקותיו – רק אז יהיה מסוגל לעשות שלום אמיתי ובר קיימא, הנובע ממרומי השכינה, עם עמים אחרים, ורק אז נוכל כולנו לומר "אמן" בלב שלם לשלום כזה.
כל עוד תשרור שנאת חינם ולא יהיה שלום *בתוך* עם ישראל – לא יהיה בטווח הארוך כל ערך ממשי לחתימה כלשהי על נייר של חוזה שלום איזשהו, וסופו של "שלום" כזה להתערער ולהתפורר.
זהו גם המסר של "שלום על ישראל". זה גם המסר בספר תהילים, בתנ"ך, הן בתפילת 18 והן ברומן העתידני שלי שכתבתי ואשר לו את הענקתי את השם הרב משמעי הזה.
שנה טובה, שנת שלום במרומיו, שתשרור ב"ה עלינו ועל כל ישראל – ונאמר אמן!