היום יובא לדיון בוועדת טירקל המינוי של רוני אלשיך לתפקיד המפכ"ל. חוגי השמאל, ובתוכם אבירי הדמוקרטיה, זכויות הפרט והתקינות השלטונית, נעים בחוסר נחת הגובל בתסכול עמוק. כבר כמה ימים שהם מנסים למצוא פגמים ברוני אלשיך ונתקלים בקושי ניכר.

איזה דופי אפשר למצוא במועמד שמגיל 18 משרת את המדינה, בכוחות הביטחון שלה. לאחר מאמצים ניכרים, מתוך חיטוט עמוק בתוך שק של קש וגבבה, חמורו של משיח השמאל גילה את מבוקשו. המועמד חובש כיפה סרוגה, ימני, בעל עבר של מתנחל, משיחיסט, קוקיסט, נראה מצולם בחברת אדמו"ר ואשתו מודיעה נחרצות שבעלה רואה לנגד עיניו את טובת המדינה לפני טובתו האישית. עם רשימת "חסרונות" כאלה, לדעת השמאלנים, אין רוני אלשיך ראוי להיות מפכ"ל.

יש לעיתים רגעים בחיי אומה שצריך להוריד בהם את המסיכות ולומר את האמת, גם אם זו לא נעימה וקשה. הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, המפכ"ל היוצא והנכנס, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ועוד רבים אחרים הם ממוצא מזרחי. בשדרת הפיקוד של צה"ל רבים ממפקדי החטיבות הלוחמות, מפקדי הגדודים והקצונה הזוטרה חובשים כיפות סרוגות. כך גם בקרב רכזי השטח בשב"כ. ההסבר נראה לי מצוי בתהליכי עומק שעברו בעשורים האחרונים על החברה הישראלית. האליטה האשכנזית־שמאלנית ניתקה את עצמה מהאידיאל של ביטחון המדינה.

הדור השלישי לאלה שהקימו את צה"ל, המוסד והשב"כ בעטו באידיאלים של ימי ראשית המדינה ובחרו ללכת בתוואי הגשמה עצמית וצבירת ממון. מדוע להקריב שנים רבות בשירות ביטחוני, אם אפשר לנצל את הזמן לעשות לביתם. הבית הפרטי הפך להיות התחליף לבית הלאומי. בעיניים כלות ובקנאה בלתי מוסתרת הם רואים את הפריפריה הישראלית ממלאת בהצלחה יתרה את החלל שהם הותירו. לא אלמן ישראל, בתוך שנים ספורות התגלו בעם ישראל כוחות חדשים ורעננים שהחלו לשאת על גבם את מימוש החזון הציוני - כולל התיישבות, ביטחון ומעורבות חברתית.

עליית הליכוד לשלטון לא היתה רק מהפך פוליטי. לאחר שנים רבות התגברו עדות המזרח על האפליה שהיתה מנת חלקן בימי שלטון מפא"י, זקפו את קומתן ועברו לעמדות הובלה בכל תחומי החיים בישראל. רק כמה פוליטיקאים ואנשי אקדמיה המלאים בעצמם ממשיכים, מאינטרסים צרים ושקופים, להוביל סדר יום על בסיס אפליה עדתית. כיום במדינת ישראל כל בעל רצון וכישרון יכול לממש את עצמו במכלול תחומי החיים.

רוני אלשיך שייך לנבחרת חדשה ערכית, חזונית, מעורבת וכישרונית. הצעתי לשמאל, במקום לפגוע במועמד, שיערכו חשבון נפש וישאלו את עצמם כיצד הפכו להיות ממובילי המדינה לשוליים חסרי חשיבות, המנסים לשמר הגמוניה במעוזים האחרונים באקדמיה ובתקשורת. חשבון הנפש אולי יקטין את היאחזות ברלין.

פורסם ב"ישראל היום"