לפני כשבועיים בתוכנית הבוקר של אברי גלעד והילה קורח, אשר דנה באירועי הזמן, בין המרואיינים הופיעה הגברת המהוללה עורכת הדין טליה ששון, המכהנת כעת כיו"ר הקרן החדשה לישראל, הידועה במימון גופים ועמותות שכל מהותם להוציא את דיבת הארץ רעה בכל רחבי העולם, גופים כמו שוברים שתיקה שמתמחים בהשמצת צה"ל בחו"ל וגופים כמו בצלם ועוד היד נטויה.

בזמנו, אריק שרון המהולל לקח את עו"ד טליה ששון, שתבחן את מדיניות הממשלה בהקמת מאחזים, אותה מדיניות שאריק שרון המציא וטיפח.

לא בכדי אריק שרון בחר את גברת טליה ששון על מנת לבחון את הנושא, הוא ידע את שנאתה העזה של עו"ד ששון לכל דבר שריח לאומי ציוני נודף ממנו .

כמובן שגברת ששון הוציאה מידה דו"ח חמור במיוחד, באצטלה של דו"ח מקצועי אובייקטיבי, אך קטלני במיוחד, הפוגע אנושות בהתיישבות.

שלמרות שמעולם לא אומץ רשמית ע"י הממשלה, כל היועמש"ים והפקידים מתייחסים אליו כאל האורים והתומים של המותר והאסור, ביחס לכל מה שקורה ביו"ש. מה שחמור בדו"ח, מעבר לסעיפים שפוגעים עד היום בהתיישבות וחונקים אותה, וקובעים שבכל ויכוח בין הערבים ליהודים, במיוחד בוויכוחים בנושא קרקעות, תמיד ידם של הערבים תהיה על העליונה, הוא שהדו"ח מתיימר להיות מקצועי ואובייקטיבי, בעוד שבאמת הוא דו"ח מוטה שמאלה באופן מובהק, ונקודות המוצא שלו הם דעות של השמאל הקיצוני.

גם כיום, בקרב קובעי המדיניות המשפטיים ישנם שמאלנים קיצוניים, הפועלים לכאורה באופן מקצועי, אך משחילים את דעותיהם השמאלניות בכל החלטותיהם.

לדוגמא ניתן לראות את סיפור התב"ע של היישוב אל מתן. שלמרות שבימ"ש הורה לקדם את התב"ע של הישוב, היא טרם אושרה, מכיוון שבדיון האחרון בוועדה שהיה אמור לאשר את התוכנית, קפץ היועמ"ש ושאל האם התוכנית פורסמה בעיתונים ערבים, משנענה שמעולם לא נדרשו לפרסם תוכניות אלו בעיתונים ערביים, הוא אמר שהוא קובע שצריך לפרסם גם בעיתונים ערביים, עצר את הדיון, חייב פרסום מחדש בעיתונים ערביים למשך 60 יום, ודחיית הדיון לאישור התוכנית למשך מספר חודשים.

המחוקק קבע כי יש לפרסם את התוכנית לציבור מבלי לקבוע היכן וכיצד יש לפרסם, אך היועמ"ש, שככל הנראה לא רצה לקדם את התוכנית יותר מידי, החליט לפרש את החוק בדרך הפוגעת בהתיישבות, והחמור ביותר, הוא החיל את פרשנותו על פרסום בדיעבד, בניגוד למקובל בעולם המשפט, שאפילו חוק חדש יחול מכאן ולהבא ולא על מעשים שנעשו בעבר.

בכך לא הסתיימה ההתעללות, במשך 60 יום שניתן להגיש התנגדויות, איש לא הגיש, ורק כמה ימים אחרי תום מועד הגשת ההתנגדויות, הוגשה התנגדות הזויה על ידי ערבי, היועמ"ש הורה לדון בהתנגדות למרות שהוגשה באיחור, כמובן שעניין זה גרר עוד תקופת זמן ארוכה של דחיית אישור התוכנית כי לאחר מכן יש עוד ועוד בירוקרטיה לאישור סופי.

מציאות כזו, בה היועמשי"ם למיניהם מנהלים לנו את המדינה בכל תחום, היא מציאות בלתי נסבלת ועלינו לשנות אותה.