כשהרוע מטיף מוסר
כשהרוע מטיף מוסר

פגשתי את ינון מגל יומיים לפני פרסום התלונות הפומביות של שתי הקולגות שלו לשעבר, הטוענות כי התנהג כלפיהן בצורה לא נאותה, בדיבור ואף מעבר לכך, במסיבה שנערכה לכבודו עם עזיבתו את אתר "וואלה" לפני כשנה.

עלי הוא עשה רושם חיובי מאוד, של אדם כנה, מבריק ופתוח, לא מלחיץ ונטול פוזות.

לא הייתי במסיבה ואיני יודע אם הטענות נגדו נכונות או לא. מה שמפריע לי הוא שתמיד, בארצנו, מי שמטיפים מוסר לגברים ואף נוקטים נגדם צעדים חמורים, הם פחות או יותר אותם הגורמים שמדרדרים בכוונה את המוסר בחברה שלנו לאורך הרבה מאוד שנים.

אותם הגורמים ממש שמדי כמה שבועות או חודשים עושים לינץ' תקשורתי, פוליטי, משטרתי ומשפטי לגבר התורן – שיכול להיות פוליטיקאי, קצין בצבא, קצין משטרה, עיתונאי או כל דמות סמכות אחרת, אבל כמעט אף פעם לא שייך לשמאל – הם אלה שמתנגדים לכל ניסיון לחזק את הערכים המוסריים שאפיינו את העם היהודי לאורך אלפי שנה. אלה אנשים ש"מה טובו אוהליך יעקב" היא קללה בעיניהם. הם רוצים את האוהלים רעים, פרוצים ושטופי זימה ככל שרק ניתן.

האנשים האלה מתנגדים בכל דרך אפשרית למוסר של משפחת אבא ואמא ושל "כבד את אביך ואת אימך" – הם קוראים לזה "משטר דיכוי פטריארכאלי" וטוענים שזה פוגע ב"זכויות הילד". כל תורת חיים כשרה בעיניהם, רק לא משפחה שיש בה נאמנות לאורך שנים בין גבר ואישה, שרואים בהולדה וגידול של ילדים את האידיאל המרכזי של חייהם.

היה פעם בארץ שלנו חג חמוד שקראו לו "יום האם", שחל בל' בשבט, יום פטירתה של הנריאטה סאלד. מועד לא-דתי, אבל עם ניחוח מסורתי. זוכרים? אלא שעם עליית תנועת המגדר בשנות ה-80, כוחות לא ידועים הפכו את היום הזה ל"יום המשפחה", ומאז הוא מוקדש בעיקר לדיבורים על משפחות חד מיניות וחד הוריות וכו' וכו'. האמא האהובה, החמה והמקריבה של פעם נזרקה לצד הדרך. היא לא רצויה.

גורמים "מתקדמים" מוכרים לנו את תרבות הגירושין, את תרבות הבגידה, את הנישואין הפתוחים ואת הפוליאמוריה. חברות כנסת חמורות סבר שמעולם לא ילדו ילדים, גרושות או רווקות מבחירה, שרואות בגברים אויב, מעבירות לנו חוקים בנושאי משפחה. כוכבי תקשורת, אנשי אקדמיה ופוליטיקה מעודדים כל סוג של סטייה כמעט. אפילו בערוץ הילדים כבר מדברים בצורה גלויה על דברים שפעם אפשר היה להזכיר ברדיו רק אחרי שעה מסויימת, אם בכלל. אי אפשר ללכת ברחוב בלי לראות כרזות ענק של גברים ונשים בלבוש מינימלי ובפוזות שנועדו לגרות. מי שמתנגד לכך הוא חשוך. הוא לא מתקדם. הוא לא מבין. הוא מדיר נשים.

אותם גורמים יצרו פה עולם של סדום ועמורה, בו מותר לאישה להעליל עלילה על גבר, ממש כמו אשת פוטיפר, ולדעת שלא תועמד לדין, בגלל הנחיה מסוימת שניתנה לפרקליטות לפני 12 שנה – הנחיה ששרת המשפטים עומדת כנראה לבטל בקרוב. ביהדות יש כלל – "אל תשים מכשול בפני עיוור". מה לעשות שלחלק מהגברים יש עיוורון מסוים בתחום מסוים. האם אנחנו צריכים לנסות להכשיל אותם בכוונה? מה רע בכללי ההלכה, כמו איסור ייחוד, או צניעות בלבוש ודיבור? האם הם מיועדים רק ל"דתיים"? פעם, כך נדמה לי, גם רוב החילוניים האמינו בערכי מוסר בסיסיים.

ואותם גורמי הדקאדנס, השחיתות, ההוללות והבוגדנות, שלהם מותר הכל, מתנפלים על ח"כ מגל בגלל מה שאמר או לא אמר. בהחלט ייתכן שמעד. אולי נסחף רגשית בגלל הקידום לכנסת, בגלל האלכוהול, בגלל חולשה אחרת. אבל יש עולם של הבדל בין איש טוב שהתפתה ומעד, לבין אנשים רעים שממעידים ומפתים. כולי תקווה שח"כ מגל לא ייכנע לרשעות הזו. שיישאר בכנסת ויילחם על חפותו. ובמקביל, שמפלגתו תיתן לו גב, אבל חשוב עוד יותר, שתצא סוף סוף למאבק על חברה ישראלית יהודית יותר ומוסרית יותר. חברה שבה גם גברים וגם נשים מחונכים להאמין באידיאלים של צניעות בסיסית. חברה שבה ילדים יכולים לפתוח טלוויזיה בלי לראות את מה שהם לא אמורים לראות.

הגיע הזמן ש"הבית היהודי" תתחיל להילחם באמת, ובצורה מושקעת, מקצועית ומתוחכמת, בסיוע אנשי אקדמיה ורבנים, על ערכי הבית היהודי. זה ממש בנפשנו, בלי שום הגזמה.